מתוך: "יבול שיא" מס' 23, דצמבר
2006, בעריכת עמי רוז'נסקי
מאת: עמי רוז'נסקי
דורון לב מנסה לעשות עלייה לפרי האקזוטי מאמיי, הגדל
בעיקר במטעים במיאמי שבפלורידה
המפגש הראשון של
דורון לב מאלמגור, עם הפרי האקזוטי והמיוחד המכונה - מאמיי
Mamey - היה בפורטו ריקו, כשדורון יצא עם משפחתו לשליחות בת שנתיים ב-1984
מטעמה של ההסתדרות הציונית. בפורטו ריקו קהילה יהודית קטנה, אבל חמה מאוד.
ואם לחבר את הדברים גם עם האקטואליה, הרי, שבעיצומה של מלחמת לבנון השניה,
שהסתיימה לא מכבר, התגייסה הקהילה ואספה בקרב חבריה תרומות לישראל הלוחמת
בהיקף של כ-100 אלף דולרים. אחר כך פנו פרנסי הקהילה לדורון, ידידם משנים,
שידאג לכך שהכסף אכן יושקע במטרה ראויה. דורון ליווה את תהליך העברת הכספים
ופעל שהתרומה תושקע בשיפוץ האודיטוריום של בית הספר התיכון דנציגר שבקרית
שמונה, בית ספר שספג שלוש פגיעות טילים בימי המלחמה.
בקהילת
פורטו ריקו ידעו כמובן, כי דורון הוא חקלאי ואחד מחבריה שהוא שותף במטעי
פרי מאמיי גדולים במיאמי שבפלורידה הציג בפניו פרי מוזר הנראה כמו מלון
קטן, עצי מבחוץ, הציפה בפנים היא בצבע ורוד סלמון. בלבו של הפרי גרעין אחד
מרכזי שחור ויפה ...והמון בשר. הטקסטורה שלו, או הציפה, מזכירים ציפה של
אבוקדו והטעם, הו הטעם (טעמנו), מתוק ומיוחד מאוד - שילוב של טעם תמרים
ושקדים. חיי המדף של הפרי הם למעלה משבועיים ואפשר גם להקפיא אותו לתקופה
ארוכה, עד חצי שנה מבלי שיאבד מטעמו.
כל מי שטועם אותו הופך מיד למעריץ של הפרי או לשונא שלו. אדיש אי אפשר
להישאר. טעמו המתוק נטול חמיצות, ויש, במיוחד מי שחונכו על הקולינריה
האירופית, שאינם אוהבים פרי שהמתיקות אינה מלווה גם במעט חמיצות, וזאת סיבה
למחלוקת.
בדרום היבשת האמריקאית המאמיי פופולרי מאוד והשוק, מן הסתם, הוא טוב.
בפלורידה שבה מהגרים היספניים רבים יש לו, מן סתם, אוהדים.
אחרי שדורון טעם מהפרי, שאל אותו חבר הקהילה אם הגידול הזה מוכר בישראל,
ודורון השיב בשלילה. אחר כך הוא נשאל האם היה מעוניין לבקר במטע ודורון
הסכים מיד.
השניים טסו לפלורידה שבארה"ב וביקרו בחוות המאמיי, שהייתה מוקפת בגדרות
מחושמלות ענקיות ובכלבי שמירה כעסנים, כמו בסיס צבאי. התמונה נראתה בתחילה
לדורון די סוריאליסטית. שכן אפילו בישראל לא מגדרים כך מטעים ...כולו מטע!
האיש הסביר לדורון, כי הפרי הזה כל כך יקר וגם כל כך פופולרי ואם לא ישמרו
על המטע לא יוותרו על העצים די פירות עד הקטיף.
בכמה נמכר המאמיי במייאמי? בשנים בהן ביקר דורון בחווה 1990-1991 פדה ק"ג
אחד של פרי כ-5 דולרים בעונה ומחוץ לעונה האמיר המחיר עד לכ-9 דולרים
לפאונד (450 גרם). משקל כל פרי יכול להגיע גם עד לק"ג אחד. עץ בשיא הניבה
מגיע לכ-200- 250 ק"ג. נוטעים כ-12 עצים לדונם.
משפחת לב הגיעה לאלמגור ב-1979 ודורון יודע דבר או שנים על מטעים
סובטרופיים, אם כי המאמיי הוא פרי טרופי ולא סובטרופי. דורון הוא עתה
גמלאי, אך במשך כל שנותיו במושב הוא שילב טיפוח משק עם עבודה במשרד הביטחון
באחד מאותם התפקידים שאודותם מעדיפים שלא לדבר וממהרים לשנות נושא. הוא
הקים לעצמו משק מטעים ובו 35 דונם מנגו, אבוקדו ובננות. לאורך כל שנות
עבודתו בחוץ הוא החזיק את המשק בעזרת עבודה שכירה, כשאת עיקר הטיפולים,
ריסוסים ועוד הוא בצע בעצמו בסופי שבוע, ואת מיון הפרי מבצעת כל המשפחה.
המפגש עם הפרי החדש עורר את דמיונו ודורון, כשליח ציוני טוב, החליט "לעשות
לו עליה". בישראל הוא ניסה לעניין מומחים לפירות סובטרופיים (השמות שמורים
במערכת) אך הם טענו, כי לא ניתן לאקלם את הפרי הזה בישראל וחבל על זמנו.
"אז אמרתי, שאם כך, אני הולך על זה בעצמי!" הוא מספר לנו, כשלפנינו פרי
חצוי ואנו נועצים בבשרו הוורוד והעסיסי כפיות ונהנים מהטעם המיוחד מאוד.
מסתבר, כי ייבוא זרעי פירות מחו"ל אינה מטלה פשוטה, יש לקבל את כל האישורים
המתאימים מהמחלקה להגנת הצומח במשרד החקלאות ולאחר מכן לזורעם להנבטה
בקרנטינה שבמכון ולקני.
בשנת ב-1989 נשתלו שלושה זרעים הראשונים בחלקה שבאלמגור. מאחר שהיו אלה
זרעים ולא שתילים מורכבים אחד מהם התחיל לפרוח רק עכשיו, כעבור 17 שנה.
השניים אחרים עדין לא פרחו.
שתילים נוספים יובאו למכון וולקני כדי לבצע בהם הרכבות ברוכבים שיובאו
ממרכז אמריקה. כשההרכבות נכשלו דורון החליט לייבא שתילים מורכבים חשופי
שורש, ששהו שנה בקרנטינה לפני שקיבלו אישור לשתילה בשטח באלמגור. את העצים
הללו ראינו במו עינינו בשטח, והם שהתחילו להניב פירות משנת 2000.
בין תכונותיו המיוחדות של הפרי מצאנו, כי הפריחה היא צפופה מאוד ומתחילתה
ועד שהפרי ראוי לקטיף חולפות כשנתיים. כך שעל אותו העץ גדלים בעת ועונה אחת
פירות שהם תוצר של שלוש שנים (כולל הפרחים או חנטים). יש בכך סיכון מסוים,
כי במקרה של קרה, והפרי הזה מאוד רגיש לקרות, עלול להיפגע יבול של שנתיים.
בפלורידה אין קרות ולכן שם הם פטורים מהדאגה הזאת.
דורון הזמין לטעימה מגוון רחב של אנשים. את מי? כמעט את כל מי שהיה מוכן
לטעום. התגובות היו בין ... "איכס!" ל"מעולה!" אבל גם מי שלא אהב את הפרי
ליקק את השפתיים ממש, כשטעם את המילקשייק שדורון הכין מהמאמיי.
באשר לפן החקלאי, הרי שלמאמיי אין אויבים מיוחדים, הוא סובל ממזיק שש
המנהרה החודר לענף ונובר בו, אך ניתן לטפל בכך. נזק נוסף נגרם לו מעטלפים
האוהבים מאוד את טעמו המתוק של הפרי. הוא גדל על כמעט כל סוגי האדמה. על כל
פנים, באלמגור שאדמתה כבדה הוא גדל יפה. גם בפלורידה שאדמתה חומצית מאוד
הוא גדל היטב, שכן חלקים נרחבים במדינה הדרומית הם עדין ביצה ואזורים שלמים
שוכנים על אגן מי תהום גבוהים. מכאן שאפשר להסיק, כי הוא מתאים לסוגים
שונים של אדמה.
"אני מתנהג אתו ממש כמו עם המנגו, הוא מקבל מים כמו מנגו כ-800 קוב לעונה".
הזנים שדורון מגדל הם שלושה, הזן הגדול הוא "מגנייה", הקטן "פנטין" ובינוני
הוא "פאיסט".
אם מדובר בפרי טעים כל כך מדוע, אם כן , לא שמענו אודותיו יותר מדי? הסיבה
היא שאת סוגיית הרכבת השתילים עוד לא פתרו באלמגור עד תום. "גם בארה"ב
הרכבת הפרי נחשבת לצד מקצועי די מורכב אפילו עבור המיומנים שבמגדלים.
הקליטה של ההרכבה שם נמדדת ברק 60% ובפלורידה זה נחשב כבר לסיפור הצלחה.
דורון וחברו בעל "משתלת שבח שני" מאלמגור, מחפשים עדין פתרונות להרכבה וזאת
הסיבה שהם מתקדמים לאט. חסר להם גם ליווי של אנשי מקצוע, כי פשוט אין
בישראל מי שמתמחים בפרי הזר והמיוחד הזה.
"אני מאמין בהצלחת המאמיי בישראל," אומר דורון לב, "במיוחד לאור העובדה
שהעצים בחלקה שלי גדלים ומניבים יפה. החקלאי הישראלי משווע לגידולים חדשים.
כשרק הבאתי את העצים הראשונים רבים התקשרו והזמינו אלפי עצים עוד לפני
שהבינו לעומק במה מדובר. אנחנו קיררנו את התלהבותם וטענו, כי קודם יש ללמוד
את הפרי ולהתגבר על בעיות ההרכבה".
