צילום: רם שדמון, משרד החקלאות ופיתוח הכפרחגי תשרי בפתח, ולפני שמטעמי ראש השנה וסוכות יעלו על השולחן, מפרסם היום משרד החקלאות ופיתוח הכפר את נתוני הצריכה של המאכלים הפופולאריים בראש השנה - דגים, רימונים, דבש ותפוחים.
רימונים על פי נתוני משרד החקלאות ופיתוח הכפר, בשנה האחרונה החלו לשאת פרי עוד כ-4,000 דונם עצי רימונים שניטעו בשנים האחרונות. בשנת 2009 היו בישראל 19,000 דונם מטעי רימונים והיום אנו נהנים מ-23,000 דונם נושאי פרי. בתקופת החגים צורכים הישראלים כ-6,000 טון רימונים, מתוך כ-14,000 טון לאורך כל השנה. ישראלי אוכל בממוצע כ-3 רימונים בשנה.
יבול הרימונים בשנת 2011 עמד על כ-42,000 טון, כ-7,000 טון יותר מיבול שנת 2010, ובשנה זו מצפים ליבול של כ-50,000 טון. העלייה נובעת בעיקר מנטיעות החדשות בשנים האחרונות ומכניסה של הזנים החדשים - "עמק", "שני" ו"עכו". בזכות הנטיעות המרובות צופים במשרד החקלאות כי בשנים 2014-2015 נגיע ליבול של כ- 60,000 טון.
בענת הייצוא 2011-2012 יוצאו כ-21,500 טון רימונים לחו''ל, ובעונת הייצוא הנוכחית צפוי היצוא להגיע לכ-25,000 טון ויותר, עלייה של כ- 20% מעונת הייצוא המקבילה אשתקד ויותר מפי שתיים מהעונה לפני שנתיים.
במשך שנים התרכז ענף הרימונים בעיקר בשיווק רימונים שלמים בתקופת חגי תשרי, והיקפו היה מצומצם ועמד על כ-3,500 דונם. לפני מספר שנים, פותחה על ידי מנהל המחקר החקלאי (מכון וולקני) במשרד החקלאות מכונת פריטת רימונים שאפשרה עדנה מחודשת לפרי. בעקבותיה, ובעקבות שילוב של זנים חדשים, הורחבו בין השנים 2003-2011 הנטיעות באופן משמעותי, ובשנת 2011, כאמור, הענף עמד על כ-23,000 דונם מטעים מניבי פרי ועוד כ- 5000 דונם מטעים צעירים המעובדים על ידי כ-500 מגדלים בכל רחבי הארץ.
לרימון ערכים בריאותיים גבוהים, הוא מכיל נוגדי חמצון, ויטמין C וברזל בכמויות גבוהות. הפרי משווק בשלמותו, כגרגרים באריזות החוסכות את עבודת הקילוף, כמיצים טבעיים, כמשקאות אלכוהוליים, גלידות ואף כמוצרי בריאות וקוסמטיקה. הזנים העיקריים הם: "עמק" (ורוד), "עכו" ו"שני" (אדומים) - מוקדמים, "הרשקוביץ" (אדום וחמצמץ) ו"כאמל" (חמוץ-מתוק וגדול) באמצע העונה, ו"ונדרפול" (חמוץ-מתוק וגדול) המאוחר, שאת פירותיו ניתן למצוא על המדפים עד סוף החורף.
דגיםעפ''י נתוני משרד החקלאות וארגון מגדלי דגים, הישראלי צורך כ-900 גרם דגים בחודש (שהם כ-11 ק"ג לשנה), ואילו בחודש תשרי נוסקת הצריכה פי שניים ומגיעה ל-1,800 גרם לנפש. בחודש תשרי רוכשים הישראלים 1,000 טון קרפיונים לעומת 350 טון בשאר החודשים, 850 טון אמנון בחודש תשרי לעומת 500 טון בשאר החודשים ו- 350 טון בורי בחודש תשרי, לעומת 170 טון בשאר חודשי השנה.
הצריכה המקומית לנפש בישראל נמוכה משמעותית לעומת הצריכה במדינות אחרות: במדינות הים התיכון הצריכה עומדת על 20-40 ק"ג לנפש בשנה, ביפן 60 ק''ג לנפש, והאמריקאים צורכים 6-7 ק"ג לנפש השנה. בשנת 2011 צרכנו כ-75,000 טון דגים, מהם 25,000 טון דגים טריים מייצור מקומי ו-50,000 טון מייבוא (ברובו קפוא). הייצור המקומי של הענף (25,000 טון) נחלק לשלושה מקורות: חקלאות מים (מדגה) כ- 19,000 טון (כ- 75%), דייג כ- 4,000 טון (כ- 15%) וחקלאות ימית כ- 2,000 טון (כ- 10%).
בשנה הקרובה לא צפוי מחסור בדגים, הודות מזג האוויר הנוח שאפיין את החורף האחרון והשיפורים הנכנסים דרך קבע לענף, המבטיחים אספקה שוטפת ורציפה של דגים.
התמונה באדיבות: מכוורת ''הדבש של עידו'' במושב קלחים דבש 50% מהתצרוכת השנתית של דבש בישראל היא בחגי תשרי, ובעיקר סביב ראש השנה. מדובר ב-2,000 טון בקרוב הנצרכים בחודש אחד, בשווי כולל של כ-80 מיליון ₪ במונחי מחיר לצרכן. הישראלי צורך בחודש תשרי כ-300 גרם דבש בממוצע (לפי חישוב האוכלוסייה החוגגת את חגי תשרי). במהלך השנה כולה צורכים הישראלים כ-3,600 טון דבש, כחצי ק"ג דבש לנפש.
במשך שנים נעשתה הקנייה על פי שיקולי מחיר בלבד ורוב הציבור העדיף את הדבש "הרגיל", דבש פרחי בר, הנמכר ברשתות השיווק, המופק ממספר מקורות צוף של פרחים שונים. ישראל התברכה בשפע מקורות צוף ותנאי סביבה מיוחדים המאפשרים לדבוראים לייצר דבש מיוחד. בשנה האחרונה נצפית המשך מגמת צריכת דבש מיוחד (דבש זני) שנרכש בחנויות מתמחות וישירות מהדבוראים. השנה הייתה ברוכת משקעים בכל אזורי הארץ כולל הנגב. פרחי הבר צמחו ונבטו ותנובת הדבש הגבוהה איפשרה לייצר סוגי דבש טובים וייחודיים, במיוחד דבש האיקליפטוס.
סוגי הדבש שונים בטעם ובארומה. העובדה שהדבורים אוספות צוף מפרחים שונים גורמת לשינויים בהרכב הדבש מלבד השינויים הבולטים של טעם, ריח וצבע. איכות הדבש הישראלי גבוהה, ביחס לדבש האירופאי או האמריקאי הודות למגוון גדול של צמחיה ותנאי סביבה. דבש מסווג לפי מינים על פי הפרח ממנו נאסף הצוף ועל פי העונה והמיקום בהם נאסף הצוף.
לדברי חיים אפרת, מרכז מקצועי ראשי לדבורים בשירות ההדרכה והמקצוע (שה"מ) במשרד החקלאות, הדבש בארץ ישראל נחשב לאיכותי במיוחד, נוכח מגוון הצומח ותנאי הסביבה בארצנו. למרות זאת, רק אחוז קטן מהאוכלוסייה, כ-25% מהצרכנים, מבחין ומחפש דבש לפי זנים, העשוי מצוף פרחים של צמח אחד, דומיננטי, כדוגמת דבש מצוף הדרים, צוף אבוקדו, צוף זעתר וצוף אקליפטוס, שערכו התזונתי והבריאותי רב. לרוב ניתן למצוא דבש זני במכוורות ה"בוטיק". קהל הצרכנים המבקש דבש מיוחד הולך וגדל משנה לשנה למרות שמחירו אינו זול.
ככלל , מבחינים בין הדבש הכהה, שמקורו לרוב בצוף אבוקדו או בצוף אקליפטוס, לדבש בהיר, שמקורו בצוף הדרים וצוף פרחי בר. הדבש הכהה מכיל שיעור גבוה יותר של מינרלים, בהם אשלגן, ברזל, זרחן, נתרן ומגנזיום, ומתאים למאכלי "חורף", כדוגמת: קדירות ובשרים. הדבש הבהיר מתאים לבישולים "קיציים" של ירקות, עוף, סלטי ירקות ופירות ויוגורט. הדבש הוא נוזלי וצמיגי בעת הרדייה. במהלך חיי הדבש הוא מתגבש והופך מנוזלי למוצק. לכל דבש קצב ההתגבשות וצורת ההתגבשות האופייניים לו. דבש מגובש הוא טבעי לכל דבר ועניין, יש צרכנים המעדיפים אותו על דבש נוזלי מסיבות טעם ואסתטיקה.
מזה מספר שנים מקיים משרד החקלאות ופיתוח הכפר יחד עם המועצה לייצור ושיווק דבש, תוכנית בקרת איכות הדבש לשיפור איכות הדבש בישראל. ניתן לומר שמאז שהחלה תכנית הבקרה, השתפר הליך ייצור הדבש ושיווקו לצרכן. התוכנית מבוקרת על ידי המועצה, ומביאה פירות לצרכני הדבש דרך שיפור והקפדה על נוהלי ייצור ובקרת איכות.
תפוחים מזן מרטינה, צילום: ישראל דורון, משרד החקלאות ופיתוח הכפר תפוחים על פי נתוני משרד החקלאות ופיתוח הכפר, בישראל כ-40,000 דונם של מטעי תפוחים נושאי פרי. היבול בשנת 2011 עמד על כ- 100,000 טון, מעט מתחת לממוצע השנתי שעומד על 115,000 טון. בשנת 2012 היבול חזר לרמות גבוהות מעל הממוצע השנתי, בדומה לשנת 2010, ועמד על כ-125,000 טון, הודות לתנאים מצויינים לגידול התפוח, ולכן הפרי גדול יותר מהרגיל. ישראלי אוכל בממוצע כ-125 תפוחים בשנה! מדובר בכמות מאוד גבוהה לאורך כל השנה, ולכן העלייה לקראת חגי תשרי קיימת אך היא מינורית.
הייצור השנתי העולמי של תפוחים נע סביב 50-60 מיליון טון. המדינות העיקריות המגדלות תפוחים הן: סין (25-30 מיליון טון לשנה), אירופה (9 מיליון טון לשנה) וארה"ב (5 מיליון טון לשנה).
תפוחים אוהבים קור, לכן ישראל נמצאת בשולי האזורים המתאימים לגידולם. רוב התפוחים בישראל נמצאים באזור הצפון, בהרי הגליל והגולן בגבהים של לפחות 600 מטר. ישראל אינה מייצאת תפוחים, למעט יצוא תפוחים מיישובי הדרוזים בגולן לסוריה שנעשה בשנים האחרונות. המדובר בכ-8,000 טון תפוחים שנשמרו בקירור, הודות לפיתוח תשתיות קירור ואריזה מתקדמות בישראל שאינן קיימות בסוריה, דבר שמאפשר אספקת תפוחים לאורך כל השנה. ייבוא התפוחים לישראל הוא מינימאלי – כ- 2,000 טון מארה"ב ואירופה.
הזנים העיקריים הינם: "זהוב" (ירוק-צהוב), "סטארקינג" (אדום), "גרניסמית" (ירוק), "גאלה" (אדום-צהוב), "פינקליידי" (אדום-צהוב), "יהונתן" (אדום) ו"ענה" (אדום-ירוק). "ענה" הוא זן מקומי, אשר פותח על ידי אבא שטיין מעין שמר, והוא הזן היחיד שיכול לגדול בתנאי חום, ולכן הוא מגודל בישראל באזור הדרום.
