הפורטל הישראלי לחקלאות טבע וסביבה

חדשות חקלאות, טבע, סביבה וההתיישבות הכפרית מדור החדשות


פוענחה הכתובת העברית הקדומה ביותר שנמצאה בירושלים


לדברי פרופ' גרשון גליל מהחוג למקרא ותולדות ישראל באוניברסיטת חיפה, הכתובת שנחרטה על קנקן וציינה את איכות היין בו, מעידה על קיומו של מנהל מסודר שגבה מיסים, גייס עובדי כפייה ודאג לצרכיהם במחצית השנייה של המאה העשירית לפני הספירה, כנראה בתקופת מלכותו של שלמה המלך

מערכת הפורטל לחקלאות טבע וסביבה  31-12-2013



הכתובת הקדומה ביותר בחפירות העופל, צילום: אוניברסיטת חיפה

פרופ' גרשון גליל מהחוג למקרא ותולדות ישראל באוניברסיטת חיפה מציע פענוח לכתובת העברית הקדומה ביותר שנמצאה בחפירות העופל בירושלים, ליד החומה הדרומית של הר הבית. הכתובת שנחשפה ע''י משלחת ארכיאולוגית של המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית, בראשותה של ד"ר אילת מזר, מעידה על יכולות המנהל, ככל הנראה בימי ממלכת שלמה.

הכתובת שנרשמה לפני כ-3000 שנה, במחצית השנייה של המאה העשירית לפה"ס נחרטה על גבי קנקן אגירה גדול, ונשתמרו ממנה 8 אותיות. עד כה הצעות הפרשנות דיברו על כך שלא מדובר בכתב עברי, וכי מספר האותיות לא מאפשר את הפענוח שלה. על פי הצעתו של פרופ' גליל, שפורסמה לפני מספר ימים בכתב העת "חידושים בחקר ירושלים", מדובר בכתובת עברית וניתן גם ניתן לקרוא אותה: [בשנת...]ם, יין חלק, מ[...]. - לדבריו, הכתובת נחלקה לשלושה מרכיבים: תאריך "[בשנת ...]ם" - אולי שנת עשרים או שנת שלושים לשלמה -, סוג היין - "יין חלק", והמקום ממנו הוא נשלח לירושלים "מ[...]" - שם המקום לא שרד.

» רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו אלינו לפייסבוק

עוד מציין פרופ' גליל כי הצורה "יין", מלמדת שזו כתובת עברית, שנכתבה בניב הדרומי, שכן בכל השפות האחרות באזור, ובכללן גם בעברית הצפונית הכתיב הוא תמיד "ין". לעומת זאת בכתובות שנמצאו בדרום הארץ - ערד, לכיש ועוד, וכן גם במקרא בלא יוצא מן הכלל - במגילות מדבר יהודה ובספרות התלמודית, הצורה היא תמיד "יין". המונח "יין חלק" מכוון ליין מאיכות נמוכה כפי שעולה מטקסט אוגריתי המונה סוגי יין שונים בסדר יורד: יין טוב, יין לא טוב, ויין חלק מאיכות נמוכה.

"הכתובת החדשה כתובה בכתב הכנעני המאוחר, ובניב הדרומי של העברית. בכתב זה כתבו הן בעברית והן בכנענית. זו הכתובת העברית הקדומה ביותר שנמצאה בירושלים. היא קודמת במאתיים וחמישים שנה לכתובות עבריות אחרות שנמצאו בירושלים, ויש לתארך אותה משיקולים ארכיאולוגיים ופליאוגרפיים (כלומר, על-פי צורת הכתב) למחצית השנייה של המאה העשירית לפה"ס. בימים ההם השלים שלמה את מפעלי הבנייה הגדולים שלו בירושלים שהתמקדו בעיקר בהר הבית ובהם המקדש והארמונות. רק בימי שלמה, ולא בימי דוד, נבנה ויושב אזור העופל, שבו נמצאה הכתובת. שלמה הוא המלך שבנה גם את חומת ירושלים, שהקיפה את הר הבית, העופל, ועיר דוד, והפכה את שלושת האזורים הללו לעיר אחת מאוחדת, כפי שמצויין במלכים-א ג, א; י, טו", אמר פרופ' גליל.

פרופ' גלילי מוסיף כי הכתובת מעידה על הצורך בכמויות גדולות של יין לא איכותי. "יין זה לא הוגש על שולחנו של שלמה, גם לא במקדש, אלא שימש כנראה את עובדי הכפייה הרבים שהועסקו במפעלי הבנייה במקום. באזור העופל רוכז המזון והמשקה לעובדים אלה, ולחיילים ששמרו על המקום. ביוון וברומא שימש יין מסוג נחות כמשקה לחיילים ולפועלים מפשוטי העם, ועדות לשימוש במשקה מעין זה בממלכת יהודה מצויה בחרסי ערד".

לדבריו, הכתובת היא עדות ליכולת הכתיבה של הסופרים בירושלים במאה העשירית לפני הספירה. יכולת רישום היין ואגירתו בכלי גדול שיועד לכך, תוך ציון סוג היין, תאריך קבלתו, והמקום ממנו נשלח, מעידים על קיום מינהל מסודר שגבה מסים, גייס עובדי כפיה, הביאם לירושלים, ודאג להאכילם ולהשקותם. "סופרים שידעו לכתוב טקסטים מנהליים היו מסוגלים לכתוב גם טקסטים ספרותיים והיסטוריוגרפיים, כפי שמעידה הכתובת מקיאפה, ולסוגיה זו יש השלכות חשובות ביותר לחקר המקרא ולהבנת תולדות ישראל בתקופת המקרא", סיכם פרופ' גליל.