הפורטל הישראלי לחקלאות טבע וסביבה

חדשות חקלאות, טבע, סביבה וההתיישבות הכפרית מדור החדשות


אחרי 2000 שנה: ''תמר מדבר יהודה'' יוצג במוזיאון ארצות המקרא


בתצוגה חדשה ויחודית שתפתח ב-6 בספטמבר במוזיאון ארצות המקרא יוצגו צילומים מרהיבים של התמר היהודאי, גאוותה של ארץ ישראל, אשר הונבט וצמח לעץ מגלעין קדום שנמצא בחפירות ארכיאולוגיות במצדה. לצד הצילומים יוצגו מימצאים עתיקים המעוצבים בהשראת עץ התמר המקומי ופירותיו

מערכת הפורטל לחקלאות טבע וסביבה  20-8-2012


בתצוגה היחודית ''שובו של התמר'' שתפתח במוזאון ארצות המקרא בירושלים בתחילת ספטמבר יוצג 'התמר של יהודה' כפי שתועד לפני 2000 שנה על גבי מטבעות עתיקים, חותמות, נרות ובקבוקונים. לצד הפריטים הקדומים, יוצגו צילומים מרהיבים המתעדים את תהליך צמיחתו של עץ התמר היהודאי שנבט לאחר 1,900 שנים מגלעין תמר שהתגלה בחפירות ארכיאולוגיות במצדה.

התמר הוא אחד מעצי הפרי הקדומים ביותר במזרח התיכון בכלל ובארץ ישראל בפרט. הוא נמנה עם אילני המאכל החשובים של אזורי העמקים בארץ ישראל, במסופוטמיה ובמצרים בימי קדם. התמר הארץ ישראלי הפך לשם דבר גם בקרב היוונים והרומים. השליט הרומי אוגוסטוס קיסר נהנה מעסיסיותו וממתיקותו, הרופא היווני היפוקרטס ייחס לו תועלת רפואית רבה ומסופר על מרקוס אנטוניוס, השליט הרומי הנודע, שהעניק לקליאופטרה במתנה את נאות התמרים של יריחו, העיר המכונה במקרא "עיר התמרים" (שופטים א, טז).

לאחר התקופה הצלבנית, נכחד עץ התמר העתיק של יהודה ועמו אבדה גם מסורת גידולו. אולם בחפירות ארכיאולוגיות שערך הפרופ' אהוד נצר בארמון הורדוס במצדה בשנת 1965, מצאו החוקרים כד ובו גלעיני תמר אותם זרקו תושבי המבצר לאחר שאכלו את הפרי. גלעיני הפרי שנשתמרו היטב בזכות האקלים היבש באיזור ים המלח נמסרו לפרופ' מרדכי כסלו ראש המעבדה לבוטניקה ארכיאולוגית באוניברסיטת בראילן, שקבע כי מדובר בגלעין תמר רדום שהשתמרה בו חיוניות רבה, וכי מדובר בזן התמר הייחודי שנעלם מנוף ארצנו.

הזרע העתיק ביותר שהונבט בהצלחה אי פעם

הזרעים הרדומים הוחזקו אצל פרופ' כסלו עד אשר השמועה אודותם הגיעה לדר' שרה סלון, מנהלת המרכז לחקר רפואה טבעית בבית-החולים הדסה. דר' סלון העבירה אותם לדר' איליין סולווי, ממכון ערבה ללימודי הסביבה שבקיבוץ קטורה, אשר הצליחה לעשות את הבלתי אפשרי כמעט - לאחר מספר שבועות בלבד, הגלעין נבט לשתיל רך אשר מיד זכה לכינוי "מתושלח", זאת משום שגילו היה פי שניים מגילו של מתושלח המקראי. החוקרים ציינו כי מדובר בזן נדיר שנקרא "תמר מדבר יהודה" ואף מוזכר בתנ"ך ובקוראן. להערכתם, התמר שימש מזון ללוחמיו הקנאים של אלעזר בן-יאיר, שהתבצרו בתקופת המרד במצדה, לפני שביצעו התאבדות המונית, כדי לא ליפול בשבי בידי הרומאים.

ככל הידוע, זהו הזרע העתיק ביותר שהונבט בהצלחה אי פעם (בשיא הקודם החזיק צמח לוטוס הודי שנבט לאחר 1,300 שנה). הישג היסטורי זה זכה לעניין רב ולפרסום ברחבי העולם, תוצאות הניסוי פורסמו בכתב העת המדעי היוקרתי "Scienc בשנת 2008. במשך שנים הוחזק מתושלח בבידוד, על מנת להגן עליו מפני מחלות צמחים מודרניות, שמפניהן הוא אינו מחוסן. כשהשתיל היה בן 15 חודשים, נערכה לו בדיקת תיארוך באמצעות האיזוטופ הרדיואקטיווי פחמן 14 באוניברסיטת ציריך. התוצאות הראו כי התמר הוא מתקופת המצור הרומאי על מצדה לפני כ- 2000 שנה. הצמח הצעיר גדל בעציץ במכון ערבה במשך כשבע שנים והגיע לגובה של 2.5 מטרים. לאחר שצמח והתחזק, הוא ניטע במקום של קבע, בפארק המחקר ומרכז המבקרים, סמוך למכון הערבה בקיבוץ קטורה.

אזכורים רבים באמנות הקדומה ובכתבים של עמי האזור

לעץ התמר נודעו שימושים רבים במהלך ההסטוריה. השתמשו בעץ לבנייה, הופק ממנו דבש והפרי שלו נודע כעסיסי ומתוק במיוחד וכבעל סגולות רפואיות. חשיבותו לעמי האזור מבחינה כלכלית, תרבותית ודתית באה לידי ביטוי בשכיחות הופעתו על מגוון חפצים ובאזכורו התכוף ביצירות ספרותיות ובכתבים שונים. כמו כן, עץ התמר הפך בידי קיסרי רומא לסמל של יהודה הכבושה. אספסיאנוס, מצביא הכוחות הרומים בגליל וביהודה, טבע לאחר חורבן ירושלים ובית המקדש סדרת מטבעות לציון נצחונו. על גבי מטבעות אלה, מופיעה הכתובת הלטינית "יהודה הכבושה", וכן תיאורו של הקיסר הרומי בעמידת ניצחון גאה לצד התמר כשלמרגלותיו יושבת אישה יהודיה בוכייה. לתמר אזכורים רבים באמנות היהודית הקדומה ובספרי התנ"ך, כעיטור למקדש, כסמל למוסר, כגג הסוכה וכפרי בו נשתבחה ארץ ישראל ונמנה עם שבעת המינים.

התצוגה ''שובו של התמר'' תפתח ביום חמישי 6 בספטמבר 2012. במסגרת התצוגה תתקיים גם הרצאה מפי פרופ' רחל אליאור "על תמר ותימורה" - על שבעת המינים והמנורה, ושיח גלריה בנושא התמר בהנחיית נועה קרמר גן-אור, אוצרת משנה במוזאון ארצות המקרא.

פרטים נוספים והרשמה באתר - www.blmj.org

בקבוקון
בקבוקון עתיק מזכוכית דמוי תמר, צילום: יורם להמן - מוזיאון ארצות המקרא בירושלים