בשמורת נאות קדומים אשר ליד מודיעין החלה פריחת עצי החרוב, וזה הזמן להתעכב על העץ, פריו ובעיקר ריחו.
עצי החרוב פורחים באוקטובר, וזה העץ היחיד בארץ הפורח בחודש זה. הפרחים יוצאים ישירות מהגזע ומן הענפים הראשיים. סיום ההבשלה הוא באוגוסט של השנה שלאחרי, ואיסוף הפירות נעשה בחודשים ספטמבר עד נובמבר. החרוב הוא דו-ביתי, כל עץ מכיל פריחה זכרית או נקבית.
לפריחת הזכר ריח אופייני של זרע גברי משום ששניהם מכילים פוליאמין – חומר נוגד חומציות. בין החומרים המרכיבים את הפוליאמין נמצא הקדוורין, שקיבל את שמו מן הריח המאפיין גוויות (פרוש המילה "קאדאוור" באנגלית הוא גוויה). ריח זה נועד למשוך אליו מאביקים כדוגמת זבובים וחרקים אחרים שניזונים מגוויות.
זרעי החרוב דומים זה לזה בגודלם ובמשקלם, דבר שהפך אותם בימי קדם ליחידת משקל אוניברסלית. בתנ"ך, נקראה מידת המשקל הקטנה ביותר גרה. הקרט, יחידת המשקל הסטנדרטית לאבני חן, שערכה 200 מיליגרם, מקורה בזרע החרוב והיא קיבלה את שמה מן השם היווני של העץ - קרטוניה.
אמונות ואגדות
אגדה עתיקה הקשורה לתכונות המיניות שסובבות את החרוב, מתייחסת לריח האופייני לפריחת החרוב הזכר. האגדה מספרת על הבדואים שהיו לוקחים את בחירת ליבם אל חרוב פורח שיש לו ריח של זרע הגבר. אם ניכר בנערה שהיא מזהה את הריח - סימן שיש לה ניסיון מיני, ואז היו הורגים אותה.
אצל יהודי מרוקו מקובל להרתיח את זרעי החרוב לילה שלם ואז מתקבלת שכבת ג'לטין סמיכה ומתוקה בחלקו העליון של הסיר. את הג'לטין מגישים לבני זוג מיד לאחר החתונה כדי שיהיה להם כוח לירח דבש פורה והג'לטין אמור לעזור גם לפריון האישה. .
קצת בריאות
בניגוד לערכו הכלכלי הנמוך יש לחרוב דווקא ערך תזונתי וקלורי גבוה. יש בו סוכרים, חלבונים, ויטמינים ומינרלים חשובים ולכן הוא יכול לספק את הצרכים התזונתיים של האדם למשך פרקי זמן ממושכים. מפורסם הסיפור על רבי שמעון בר יוחאי ובנו שהסתתרו במערה שתים עשרה שנים וניזונו מחרובים.(בבלי שבת לג ע"ב)
ברפואה העממית משמש פרי החרוב כתרופה נגד שיעול, פצעים בפה, בעיות נשימה וסוכרת. אבקת החרוב לאחר קלייה וטחינת הזרעים משמשת כיום כתחליף לאבקת שוקולד. הפולים משמשים בתעשיית המזון כמייצבים ומעבים.
החרוב משביע ומשמש מקור טוב לחלבון צמחי. כמות השומן בו היא נמוכה מאוד וכמו רוב הצמחים הוא אינו מכיל כולסטרול כלל. תכולת הסוכר הטבעי בו גבוהה יחסית, אך כמות הסיבים התזונתיים בו כל כך גדולה, שהיא ממתנת את קצב כניסת הסוכרים לדם וגורמת לתחושת שובע.
גסטרונומיה
בעבר הכינו ממנו דבש או כבשו את הפירות ביין. כיום קולים וטוחנים את פרי החרוב, ויוצרים ממנו אבקת חרובים, שמכינים ממנה מוצרים שונים כשוקולד חרובים . גומי המופק מפרי החרוב משמש בתעשיות הטקסטיל, מזון, תרופות, עור וקוסמטיקה.
בתלמוד הבבלי נזכר דבש חרובים ורבי עובדיה מבטנורא כתב על ארץ ישראל במאה החמש עשרה: "חרובים רבים יש בארץ הזאת ועושים מהם דבש. ושלושה מיני דבש נמכרים פה - דבש דבורים, דבש ענבים ודבש חרובים"
מתכון קדום נוסף מן התלמוד הירושלמי הוא חרובים כבושים ביין. " חרובים חדשים שכבשן ביין ישן וישנים בחדש" (ירושלמי שביעית פ"ז לז, ע"ב). המתכון אינו מופיע בספרות זרה מאותה תקופה ולכן היה ייחודי לארץ ישראל הקדומה.
שלא כמו פולי הקקאו, אין בחרוב קפאין, וכך נוסף אלמנט בריאותי מתוך שפירוק הקפאין גורע מהגוף סידן ואף להגברת קצב הלב והאדרנלין ואף הוא ידוע בין גורמי כאב הראש והמיגרנה, כל אלו לא קיימים באבקה המופקת מהחרוב
אבקת החרובים, הדומה בצבעה לקקאו, אבל מתוקה ממנו, כך שאין צורך בהוספת סוכר. בתהליך הכנת האבקה, מוציאים את הזרעים, שוטפים ומייבשים את החרובים, קולים אותם מעט ואז טוחנים אותם לאבקה דקה. אבקה זו יכולה להוות תחליף בריא וטבעי לעוגות מאפינס פודינגים ומה לא..
לכל מי שחפץ בפירות החרוב - זה הזמן לבוא לשמורת נאות קדומים, לטייל וללקט את הפרי מעצים ומתחתיהם
מידע נוסף באתר שמורת נאות קדומים : www.neot-kedumim.org.il