מנבי סמואל לפארק קנדה - בעקבות יהודה המכבי

המלצה לטיול של רשות הטבע והגנים שמתחיל בגן לאומי נבי סמואל המזוהה במסורת היהודית כקברו של שמואל הנביא וממשיך בפארק קנדה שבמערב חבל בנימין, בסמוך למחלף לטרון - שני המקומות האלו קשורים בקשר הדוק לניצחונותיו של יהודה המכבי.

גן לאומי נבי סמואל

את הביקור בנבי סמואל נתחיל בתצפית צפונה ממשטחי הסלע מצפון למבנה הקבר. ארבעה מאפיינים ישנם לנחלת שבט בנימין:

1. הבקעה: בקעת גבעון היא בקעה ייחודית הנמצאת בהרי יהודה. בד"כ אזור יהודה אינו מתאפיין בבקעות אלא ברכסים טרשיים. בצפון הרי יהודה, בלב נחלת שבט בנימין נוצרו תנאים גיאולוגיים מסויימים שיצרו בקעה פוריה זו.

2. הדרכים: בבקעת גבעון מתחברים שתי דרכים צירים מרכזיות: כביש המחבר את הדרום והצפון - ציר 60 או כביש גב ההר וכביש המחבר את המערב והמזרח - כביש 443. לעשה בקעת גבעון חולשת על הצומת המרכזית ואמיתית של האזור הזה מבחינה היסטורית.

3. נחלה רוחבית: בדומה לנחלות שבטים בגב ההר (יהודה, אפרים ומנשה) נחלת שבט בנימין היא רוחבית ומאפשרת ניצול נכון של האקלים באזור. ביריחו, קצה נחלת שבט בנימין הגידולים מבכירים מוקדם בתחילת הקייץ ואילו בגב ההר הגידולים מבכירים מאוחר, בסוף הקיץ. הדבר נרמז בברכת יעקב לבנימין 'בנימין זאב יטרף' (בראשית מט, כז)... מדבר בארצו. מה הזאב הזה חוטף, כך היתה ארצו של בנימין חוטפת את פירותיה, 'בבוקר יאכל עד' (שם) - זו יריחו שהיא מבכרת, 'ולערב יחלק שלל' (שם) - זו בית אל שהיא מאפלת" (בראשית רבה צט, יג ובתוספתא תרומות ז' י')

4. נחלה בתוך השבטים: נחלת שבט בנימין מוקפת מכל סביבותיה בנחלות שבטים ישראליים: בדרוםף שבט יהודה, בצפון, אפרים, במערב, דן ובמזרח - שבט ראובן. נעלה לתצפית מגג המבנה. לצד צפון נוכל להבחין בכביש הגישה לירושלים (כביש 443 וכביש 45) , ביישוב גבעת זאב, ביתוניא, רמאללה ואל בירה. לצד מזרח נראה את קלנדיה, אזור התעשייה עטרות, הכפר א-רם ותל אל פול ואת גדר ההפרדה.

אחת השאלות המרתקות במקום קשורות להימצאותו של קבר שמואל הנביא: התנ"ך מתאר את קבורת שמואל ברמה ובעירו (שמואל א', כ"ח, ג' ושמואל א' כ"ה א'). הרמה מזוהה עם הכפר א-רם. השילוב בים הקשר הגיאוגרפי לפרשיות השונות של הרמה, ממצאים ארכיאולוגים ושימוש שם, לא מותיר מקום לספק באשר לזיהוי המקום. לצד ארכיאולוגיה בא-רם, מסורת המציינת את קברו של שמואל הנביא כאן קיימת מהתקופה הביזאנטית. טביעות על ידיות קנקנים ביוונית ובערבית המתייחסים לעובדת קיומו של מנזר מהתקופה "דיר מר סמואל". מאוחר יותר זיהו את המקום הזה כ "הרמה" שבה נקבר שמואל.

הארכיאולוג מיכאל דדון, מציע לראות במקום זה את "המצפה". כך ישנו קשר בין המצפה לבין התצפית הנרחבת מן האזור ואכן ישבה כאן עיר מנהלית גדולה לאחר שיבת ציון כשליהודים נאסרה הכניסה לירושלים והמרכז השלטוני של שבי ציון חוזר להיות במצפה. לפי המסופר בספר מכבים (מכבים א' ג') יהודה ערך כאן התכנסות לקראת הקרב השני מול סירון בקרב בית חורון שיתואר בהמשך.

הצלבנים הקימו כאן מבצר מרשים עם חפיר ומרכזו בכנסיה המוקדשת ל"הר השמחה" . השמחה על שום שמפה בפעם הראשונה הם צפו על ירושלים מושא מסע הצלב ויעדו. הגישה למבצר הצלבני הייתה ממערב, כיום נכנסים מהצד המזרחי שבו ישנה תוספת מאוחרת יותר על המבנה. כבר בכניסה נוכל להבחין בסגנון בניה צלבני - קשתות מצטלבות וחלונות צרים. במפלס הכניסה, ציון הקבר המוסלמי. בכדי שעולי הרגל לא יגעו בקבר, בנו המוסלמים ציון קטן המכוון את מקום קבורתו של שמואל ובכך נוצרה כאן הפרדה בין היהודים למוסלמים.

לאורך הביקור באתר נהנה מתצפיות נוף מרהיבות.

גישה לנבי סמואל: בתחבורה ציבורית: אוטובוס ציבורי מירושלים לגבעת זאב.
לבאים ברכב: מכביש מס' 1 (כביש ירושלים - תל אביב) פניה במחלף מנהרת הארזים לכיוון כביש 9 - רמות, פניה צפונה לשכונה רמות וממנה לאחר היציאה מהמחסום, נפנה ימינה לנבי סמואל.
לבאים בתחבורה ציבורית - אוטובוס ציבורי מירושלים לנבי סמואל (יעדו של האוטובוס - גבעת זאב)

פארק קנדה

לפארק קנדה נסע דרך כביש 443. נצא מנבי סמואל ונפנה ימינה, נחלוף על פני היישוב גבעת זאב ולאחר מכן נפנה שמאלה (מערבה) לכיוון מודיעין ועמק איילון. תוך כדי נסיעה בכביש נבחין בצידי הדרך בתלילות החריפה של הסלע כאן במורדותיו של הרכס. תלילות זו העניקה למעלה בית חורון את אופיו כפי שמתארים המקורות: "וכן שני גמלים שהיו עולים במעלות בית חורון ופגעו זה בזה, אם עלו שניהם - שניהם נופלין, בזה אחר זה - שניהם עולין" (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לב עמוד ב )

בקרב השני של יהודה המכבי, עלה סירון המצביא הסלווקי דרך מעלה בית חורון וחיפושיו אחרי צבאו של יהודה המכבי. באזור היישוב של ימנו ארבו לו המכבים וניצלו את הטופוגרפיה בכדי להכות את צבאו. צבאו של סירון צבא מסורבל שנקרא פלאנקס-מבנה טאקטי המורכב מחיל רגלים כבד, ערוך בשורות צפופות. התקדמותם אל האויב הייתה במסות של גושים מלוכדים נושאי חניתות בצורות שונות לפי מיקום השורות. האגפים אובטחו על ידי פרשים. טאקטיקת הלחימה הייתה קבועה. המפקדים הפעילו את כוחותיהם בקרב 'לפי הספר'.לא תמיד ידעו לקרוא את מפת הקרב. צבא מסורבל כזה אינו ערוך להפעיל גורם הפתעה על אויב,לא מכיר יתרון טאקטי לשם שיבוש יכולת הלחימה של האויב ולא ערוך ללוחמת לילה. לעומתו יהודה המכבי הכיר את השטח היטב הסתער על צבאו של סירון במעלה ההררי הצר ובכך נטרל את כלי הנשק המעולים שהיו בידי סירון.

יהודה המכבי ניחן גם במנהיגות כפי שמשקף נאומו לקראת היציאה לקרב: "ויאמר יהודה: היד ה' תקצר להסגיר רבים ביד מעטים?! היש מעצור בפני ה' להושיע ברב או במעט?! הניצחון במלחמה אינו בחיילים מרובים.התשועה רק מאת ה'. הם באים בגאווה ובוטחים בחילם הרב במטרה להשמיד את כולנו על נשינו וטפינו ואת שללנו לבוז. אנו נלחמים על נפשנו ועל תורתנו. אל תיראו מפניהם כי ה' ישמידם" (מכבים א. פרק ג.)

נעבור את מחסום מודיעין ונפנה בעיר שמאלה לאורך כביש 3 עם השילוט לירושלים. נצא מתחומי מודיעין נפנה ימינה לעבר מחלף לטרון, נחצה את גשר הרכבת לירושלים ונפנה שמאלה לתוך פארק קנדה. נעלה בפארק עם הכביש למצפה איילון.

פארק קנדה - אמאוס

בתוך פארק קנדה התגלו שרידו של הכפר אמאוס. במקורות היהודיים מתואר המקום: "אמר רבי עקיבא: שאלתי את רבן גמליאל ואת ר' יהושע באטליס של אמאוס שהלכו ליקח בהמה למשתה של בנו של רבן גמליאל (כריתות, ג' ז'). בפיתוח הפארק נתגלו שרידי הכפר אמאוס בדמות אמות מים, מבני קבורה וחציבות רבות בסלע.

נרד לאורך עמק המעיינות בבוסתנים של הכפר אמואס עד למעיין התמרים שבכביש ההיקפי. לפי המסופר בספר מכבים כאן, בשנת 166 לפני הספירה, נערך הקרב השלישי של יהודה המכבי מול ניקנור וגורגיאס שליחו של תלמי בן דורימנס, נציב סוריה ופיניקיה. שני המצביאים הסלווקים, היו בטחו בניצחונם ולכן הזמינו סוחרי עבדים שהביאו אתם כסף רב כדי לקנות שבויים יהודיים כעבדים.

יהודה המכבי ערך את צבאו במצפה (נבי סמואל) ונאם בפניהם לקראת היציאה לקרב: "ויבואו למצפה מול ירושלים,כי לפנים בישראל מקום תפילה היה שם. ויצומו ביום ההוא, וילבשו שק, ואפר שמו על ראשיהם, ואת בגדיהם קרעו.ויפרשו את ספרי התורה אשר זממו הגויים לשים עליהם את אותות אליליהם.ויביאו את בגדי הכהונה ואת הביכורים ואת המעשרות. ויבואו הנזירים אשר מלאו את ימי נזרם ויזעקו השמימה לה' לאמור:מה נעשה לאלו? ויקראו בקול אל ה' לאמור:מה נעשה לאלה ואנה נוליך אותם? הן מקדשך נרמס ונטמא וכוהניך נרדפו על צוואר.ואתה ידעת כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש ועל עמך יערימו סוד להשמידנו. איכה נוכל לעמוד בפניהם ללא תשועתך כהרף עין?! ויתקעו בשופרות ובחצוצרות הריעו.ואחר כן שם יהודה עליהם שרי אלפים,שרי מאות,שרי חמישים ושרי עשרות. ויצו לאמור: מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו,ומי האיש אשר נטע כרם ולא חיללו,ומי האיש אשר ארש אישה ולא לקחה,ומי האיש הירא ורך הלבב- אלו ילכו וישובו לבתיהם ככתוב בתורת משה". (מכבים א פרק ג.)

לאחר מכן יצא בדרך משנית ונסתרת אל מחנהו של ניקנור וגורגיאס. צבאו של יהודה תקף את המחנה היחסית ריק ובאותו זמן ערכו ניקנור וגורגיאס מסע חיפושים נרחב אחרי יהודה המכבי. לאחר שלא מצאו, חזרו מותשים למחנה באמאוס, שם המתין להם יהודה המכבי.

יהודה המכבי הורה לשרוף את העיר, וכך ראו היוונים את עירם בוערת ממרחק. בבואם לעיר רדפו אחריהם לוחמי המכבים והדפו אותם עד לעיר גזר- מהערים המרכזיות בתקופת החשמונאים, אשר היום מזוהה עם תל גזר.