חבלבל מדברי שהוכרז כצמח נכחד, נמצא בעין גדי

חבלבל מדברי (Convolvulus pilosellifolius Desr) הוכרז כצמח נכחד בארץ בהתאם לכללים שנקבעו. הוועדה המקצועית של הספר האדום החליטה כי צמח יוכרז כ"נכחד" אם אין שום עדויות על הימצאותו בישראל לפחות במשך 30 השנים האחרונות. חבלבל מדברי עמד בתבחין זה עד שמצאנו את הצמח במטעי התמרים של קיבוץ עין גדי בין נחל דוד לנחל ערוגות.

בנווה עין גדי המין לא תועד ב-66 השנים האחרונות. מציאתנו מהווה יסוד לשינוי מעמד המין בארץ מ"נכחד" ל"נמצא בסכנת הכחדה".

הצמח שנאסף הוגדר לפי המפתח של פלורה פלסטינה, לפי המגדיר לצמחי-בר בארץ-ישראל ולפי השוואת הדוגמה שנאספה עם גיליונות העשבייה הרלוונטיים באוניברסיטה העברית בירושלים. לא מצאנו יסוד לקבל את הערת שמידע ופולק בקשר להגדרת הצמח הנדון שנאסף בארץ בעבר, ואת דעתם שהוא משתייך למין Convolvulus prostratus Forssk. דוגמה של חבלבל מדברי מהאיסוף שלנו הופקדה בעשבייה הלאומית.

בספר האדום צוין שהצמח נאסף בעין גדי בעבר רק פעם בודדת בתחילת שנות ה-40 של המאה הקודמת. אולם, התיעוד הראשון של המין בנווה עין גדי הוא של Post מלפני כמאה שנים, וככל הנראה דף העשבייה שהכין נשמר עדיין בביירות. האיסופים בעין גדי מתחילת המאה ה-20 (Post) ומשנות ה-40 (לפי גיליון הנמצא בעשבייה הלאומית, דניאל זהרי אסף את הצמח בפאתי שדה חיטה ב-8 באפריל 1942), יחד עם התיעוד שלנו ב-2008, מאפשרים לשער שהמין אינו אפיזודי בנווה, אלא מתקיים באתר ברצף במשך כמאה שנים לפחות, אף שבחמישים השנים האחרונות אוכלוסייתו מצומצמת ביותר.

יכול להיות שגם לפני כמאה שנים לא היה החבלבל המדברי בין הצמחים הנפוצים בנווה עין גדי. אהרנסון בשנת 1908 לא אסף את המין בעין גדי, אבל מצא אותו באל-מזרע שבצד המזרחי של ים המלח, ואף כתב הערה לגביו בפתקית העשבייה: "לרוב מאד בשדות. נצה לבנה עד לורוד". נראה שההפרש של כשבועיים בין סיוריו של אהרנסון בעין גדי (12-9 במרץ) לבין ביקורו באל-מזרע (26-24 במרץ) הוא משמעותי להתפתחות המין מהבחינה הפנולוגית. יחד עם זאת, איג, זהרי ופינברון שביקרו בעין גדי בשבוע האחרון של חודש מרץ שנת 1926 ואספו בנווה צמחים רבים (כפי שאפשר להתרשם בעשביית האוניברסיטה העברית), לא תיעדו גם הם את החבלבל המדברי. סביר להניח, לאור העובדות, שהצמח לא היה מין בולט בנווה גם לפני הפיתוח החקלאי המודרני.

הסכנה שנשקפת למין בארץ היא ממשית ביותר. כל אוכלוסייתו המוכרת (12 פרטים) נמצאת בשטח של מטר מרובע אחד בלבד. הדבר החשוב להבנת מצבו של המין הוא שאין לו בית גידול חלופי. מטעי התמרים בנווה עין גדי, שהדברת הצומח בהם היא מינימאלית מזערית (הן ידנית והן מכנית, כמעט ללא שימוש בקוטלי עשבים) וצמחיית-הבר נתפסת כחלק מתנאי השטח, הם לא רק בית גידולו הבלעדי כיום, אלא כנראה גם האפשרות היחידה להבטחת עתידו כצמח-בר בארץ.

לאור מציאתנו, רצוי וניתן לבנות תכנית לשימור המין בארץ על בסיס האוכלוסייה ששרדה ונתגלתה במטעי התמרים של נווה עין גדי. ניסויים בריבוי המין על ידי ייחורים אפשרו לנו גיבוי של הצמח להמשך פעילות ההצלה. מפרטי הגיבוי נאספו (ב- 2009) פֵּרות ראשונים.

בנוסף לחבלבל מדברי, נמצאו במטעי התמרים של נווה עין גדי כ-20 מינים של צמחי-בר נדירים מאוד בארץ או כאלה שנמצאים בסכנת הכחדה בישראל.

* הכותבים, אירנה בלכר ומיכאל בלכר, הם אנשי שמורת עין גדי, רשות הטבע והגנים

הידיעה באדיבות "אקולוגיה וסביבה" כתב העת למדע ולמדיניות הסביבה: www.magazine.isees.org.il