הפורטל הישראלי לחקלאות טבע וסביבה

חדשות חקלאות, טבע, סביבה וההתיישבות הכפרית מדור החדשות


הצילומים הזוכים בתחרות צילומי ציפורים 2010


דן אלון, מנהל מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע: המקום הראשון שם את החוברה ''בפוקוס'' ולא בכדי. החוברה היא אחת הציפורים הגדולות והמרתקות שיש באיזורנו, והיא הולכת ונעלמת לנו מול העיניים. יש לנו אחריות לשמור בכל יכולתנו על מה שנשאר, אחרת החוברות וציפורים אחרות, יישארו למזכרת רק כצילומים מרהיבים. והזוכים הם....

 9-12-2010


מרכז הצפרות הישראלי של החברה להגנת הטבע קיים זו השנה הרביעית את התחרות לצילום ציפורים ע"ש עמית גפן ז"ל. עמית גפן, היה צפר מוכשר וצלם ציפורים מושבע ועבד במרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע. עמית נפטר באפריל 2007 לאחר מאבק עיקש במחלה קשה והוא בן 21 בלבד. תחרות זו מסייעת בהנצחת זכרו ופועלו לקידום אהבת הציפורים, הארץ והאדם.

לדברי יואב פרלמן, ממרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע ורכז התחרות, "מטרת התחרות היא להגביר את המודעת לשמירה על בתי הגידול ועל חיות הבר בישראל, אשר לצערנו הולכות ונעלמות מהנוף שלנו. ההבנה כי יש לנו אחריות על חייהן של החיות בכלל והציפורים בפרט, תוביל לקבלת החלטות שיובילו להגנה עליהן".

במקום הראשון בקטגורית המקצוענים זכה גל שון, בצילום של חוברה בריקוד החיזור שלה. החוברה צולמה סמוך לשבטה.

החוברה, מין בסכנת הכחדה עולמית היתה נפוצה בעבר בנגב המערבי ובערבה. החוברה היא מהגדולות בציפורי הנגב. ריקוד החוברה הוא אחד ממופעי הראווה המרשימים בטבע הישראלי, המגיע לשיאו בחודש פברואר, בו הזכרים מכריזים על נחלות ומפתים את הנקבות בעזרת מופע נוצות, ריצה וריקוד מרשימים. פיתוח נרחב של שטחי חקלאות, נטיעות ומרעה אינטנסיבי דוחקים את רגליהן של ציפורים מיוחדות אלו, ואוכלוסייתן צומצמה מאד במהלך השנים. כיום לפי הספירות האחרונות ניתן לדבר על כ-120 חוברות בלבד באזור הנגב המערבי. עד לשנות השמונים דגרה החוברה גם במקומות נרחבים בערבה, אולם בעשר השנים האחרונות נצפתה פעמים ספורות בלבד בערבה. במסגרת סקר הערבה האחרון שערך מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע היא נצפתה פעם אחת בלבד, ממצא המצביע על כך שלמעשה החוברה כמעט ונעלמה לחלוטין מהערבה.


       מקום ראשון מקצועני (גל שון - חוברה)

במקום השני זכה יוסף בן דוד שצילם שלדג לבן חזה במעופו, ובמקורו טרף- צב ביצה צעיר. השלדג צולם בבריכות הדגים של כפר מסריק באוקטובר 2010.

השלדג לבן החזה נפוץ ברחבי הארץ. בשונה משאר השלדגים, לבן החזה אינו קשור דווקא למקווי מים, וניזון מחולייתנים ומחסרי חוליות יבשתיים קטנים. ניכר בחזהו הלבן ובגוון הכחול-עז של כנפיו וזנבו. קריאתו החזקה נשמעת בגנים ציבוריים, שדות חקלאיים וליד מקווי מים.


        מקום שני מקצועני (יוסף בן דוד -שלדג לבן חזה)

במקום השלישי זכה אורי פירסט שצילם עפרוני מצויץ רגע לפני הנחיתה. העפרוני צולם סמוך לקיבוץ משאבי שדה ביוני 2010.

העפרוני המצויץ הוא הנפוץ בעפרוני ישראל, ניכר בשירתו החקיינית ובציציתו הבולטת. העפרוני נפוץ בכל חלקי הארץ. העפרוני המצויץ הוא ציפור שיר שדוגרת על הקרקע, בצילם של שיחים נמוכים, ניזון מפרוקי רגליים ומנבטי צמחים עוטה נוצות בצבעי הסוואה.


                            מקום שלישי מקצועני (אורי פירסט - עפרוני מצוייץ)

בקטגורית הנוער זכה נגב חנוך שצילם חופית קטנה. החופית צולמה באגם ירוחם באוגוסט 2010. סוג של חופמאי קטן, חולף נפוץ במקווי מים ולאורך חופי ישראל, מגיע מחוג הקוטב הצפוני, שם הוא דוגר במהלך הקיץ הארקטי הקצר. חורף במסרח התיכון ובאפריקה. ניזון מסרטנים קטנים אותם הוא אוסף בבוץ, בחוף הים, בביצות ובמקווי מים קטנים.


                              מקום ראשון נוער  (נגב חנוך - חופית קטנה)

בקטגורית "חביב הקהל" שנערכה בשיתוף הערוץ הירוק של YNET זכה צילום מרתק של אבי הירשפלד שתפס את הבז האדום ובת זוגתו ברגע אינטימי. הבזים צולמו ברמות מנשה באפריל 2010. הבז האדום, העוף הדורס הקטן ואחד היפים ביותר המקננים בארץ, נמצא כיום בסכנת הכחדה עולמית. מספר הזוגות של בזים אדומים המקננים בישראל עומד כיום על כ- 600, לעומת יותר מ- 3,000 בראשית המאה.


                   חביב הקהל  (אבי הירשפלד - הבז האדום ובת זוגתו ברגע אינטימי)

מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע עורך בשנים האחרונות סקר מקיף העוקב אחר ציפורים בנגב ובערבה, במטרה לקבל תמונה מקיפה הממפה את האוכלוסיות של הציפורים בנגב. בחברה מקווים כי תוצאות הסקר יובילו להגדרת השטחים החשובים בהם המינים המיוחדים יוכלו להמשיך להתקיים, ויסייעו בתכנון ובפיתוח בר קיימא, המשמר את המגוון הביולוגי, ובתוכו הציפורים, לעתיד.

לדברי דן אלון, מנהל מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע: "המקום הראשון שם את החוברה "בפוקוס" ולא בכדי. החוברה היא אחת הציפורים הגדולות המרתקות שיש באיזורנו, והיא הולכת ונעלמת לנו מול העיניים, בשל פיתוח לא מבוקר בשטחים שאין להם תחליף וחוסר התחשבות שלנו כבני אדם בבעלי החיים החולקים איתנו את הארץ. כאזרחים במדינה בה מתקיים עושר כה רב של ציפורים, יש לנו אחריות לשמור בכל יכולתנו על מה שנשאר, אחרת החוברות, וציפורים אחרות, יישארו למזכרת רק כצילומים מרהיבים".