בשנים האחרונות הולכת וגוברת תופעת גניבת כוורות הדבורים, שהפכה למקצוע של ממש. גנבי הכוורות הולכים ומשתכללים ומגלים תעוזה. הגנבים מגיעים לאחר שאספו מידע על מיקום הכוורות ואופי האבטחה באזור, הם מצוידים בכלי רכב מתאימים וציוד להעמסת הכוורות ומכירים היטב את הדרכים המוסתרות להובלת הכוורות.
בגניבת הכוורות עוסקות רשתות מתוחכמות של פלשתינאים, ערבים ישראלים, בדואים ויהודים המשתפים פעולה בגניבת הכוורות.
מנתוני הסיכום של מועצת הדבש עולה כי ניכרת עלייה בשיעור הגניבות ברבעון הראשון של 2011. כיום נושאים בנזק מגדלי הדבורים כמעט לבדם ואין פיצוי משום גורם.
בתקופה זו, המתאפיינת בהכנת הכוורות לקראת הפריחה ואגירת הדבש, עלתה בשיעור ניכר גניבת הכוורות, בעיקר באזורי המרכז והגיעה להיקף של כ-250 כוורות והיקף נזקים של כ-2 מיליון ₪.
מחודש ינואר עד אפריל 2011, דווחו למועצת הדבש 31 מקרים של גניבות או נזקים שנעשו לכוורות, כאשר ב-3 מקרים דווח על תפיסת חשודים וזאת בזכות שיתוף הפעולה ההדוק של מג"ב המסייעים רבות לדבוראים.
באזור הצפון, לעומת זאת, חלה ירידה בהיקף גניבת הכוורות על רקע שת"פ של רשויות האכיפה, פרקליטות מחוז הצפון ויחידת ארז של מג"ב, שהניב תוצאות יפות.
בשנים האחרונות מנהלים מגדלי הדבורים מו"מ עם חברת הביטוח על גיבוש תוכנית ביטוח לכוורות, אולם עד כה לא הוצעה למגדלים הצעה סבירה. הפרמיות הנדרשות הן גבוהות ביותר והופכות את כל העניין לבלתי כדאי.
לדברי הרצל אבידור, מנכ"ל מועצת הדבש, הדבוראים מנסים לעשות ככל אשר לאל ידם כדי להילחם בנגע הגניבות אולם זוהי מלאכה קשה ואף בלתי אפשרית. ''ישנם דבוראים המחזיקים באופן אישי עשרות נקודות מרעה, רובן ככולם הרחק ממקומות ישוב ובמרחק של עשרות קילומטרים מבתיהם. ישנם דבוראים המבלים לילות שלמים בסיורים בין נקודות המרעה, אבל יש גבול ליכולת של הדבוראי לשמור בעצמו על הכוורות, כשהוא צריך לקום מחדש בבוקר לעבודתו''.
יש לציין שהחקיקה בנושא הפשיעה החקלאית שונתה בשלהי 2009 ולפיה גניבת תוצרת חקלאית בערך הגבוה מ- 1000 ₪ , הינה עבירת פשע שבגינה קבע המחוקק עד 4 שנות מאסר בפועל ומעל ערך של 500 אלף ש"ח, העונש הקבוע הוא עד 7 שנות מאסר.
