בג"ץ פסק היום (ב') בעניין תשע עתירות שהוגשו בשנים 2007-2009 כנגד שתי החלטות שקיבלה מועצת מקרקעי ישראל: האחת קובעת את זכויות בעלי נחלה בחלקת המגורים במושב ובקיבוץ (979) והשניה מסדירה שימושי תעסוקה לא חקלאית בחלקה זו, (1101) אשר עד היום טרם יושמו לאור העתירות שהוגשו.
כפי שציינה המדינה בתגובתה, נועדה החלטה 979 להביא לקיצו מצב שבו על פי חוזי החכירה, גם השטחים המיועדים למגורים הוכפפו לחובת השבת הקרקע למינהל עם שינוי יעודה, דבר שגרר אי ודאות בקרב בעלי הנחלות באשר למקום מגוריהם.
במסגרת העתירות הועלו טענות מכיוונים שונים ואף מנוגדים. האגודה לצדק חלוקתי, פורום הערים העצמאיות ואח' טענו, בין היתר, כי החלטות 979 ו-1101 פוגעות בצדק החלוקתי, מעניקות הטבה כספית בלתי מידתית וגורמות לפגיעה בלתי הפיכה במגזר העירוני על ידי כך שעסקים רבים ואוכלוסייה חזקה יוצאת מן הערים. מכיוון ההתיישבות החקלאית נטען כי החלטות אלה מצמצמות מידי ופוגעת בזכויות מוקנות של המתיישבים תוך הפליה בין המגזר העירוני למגזר החקלאי.
בעקבות דחיית מרבית הטענות שהועלו בעתירות, ניתן יהיה לפעול ליישום החלטות אלה. משמעות הדבר כי המתיישבים החקלאיים יוכלו לעגן את זכויותיהם בחלקת המגורים, לפצל מגרשי מגורים מהנחלה במושב ולשייך מגרשי מגורים בקיבוץ בהתאם לתנאים הקבועים בהחלטה.
החלטה 979 (עודכנה בהחלטה 1155), מאפשרת למתיישב במושב לעגן את זכויותיו בחלקת המגורים בתשלום מופחת ואף להעביר זכויותיו במגרשים אשר יפוצלו מחלקת המגורים. גודלה של חלקת המגורים יהיה עד 2.5 דונם עם היקף בנייה בסיסי של 375 מ"ר תמורתם יידרש המתיישב לשלם למינהל תשלום של 3.75% מערך חלקת המגורים בלבד. תשלום זה יאפשר למתיישב לנצל את השטח הנ"ל ללא קשר לרצף בין דורי בנחלה. בנוסף, המתיישב יהיה רשאי לרכוש את מלוא הזכויות למגורים בחלקת המגורים תמורת השלמה לתשלום של 33% מערכה של חלקת המגורים. רכישה כאמור תאפשר פיצול מגרשי מגורים ללא תשלום נוסף ובלבד שיחידת דיור אחת תישאר תמיד צמודה לנחלה.
אף בקיבוץ יתאפשר עיגון זכויות החברים במגרשי המגורים. בהתאם להחלטה, הקיבוץ יוכל לרכוש חלקת מגורים שתוגדר מתוך שטח המחנה של הקיבוץ המשמש למגורים בפועל ואשר מתוכה ישויכו מגרשי מגורים לחברי הקיבוץ. לאחר הצטרפות הקיבוץ להסדר המוצע תמורת תשלום של 3.75% מערך חלקת המגורים בקיבוץ, יתאפשר שיוך מגרשי מגורים לחברים במועד הקובע. שיוך מגרשי מגורים לחברים חדשים מתוך חלקת המגורים והעברת זכויות על ידי חברים במועד הקובע יתאפשר תמורת השלמה ל- 33% מערך המגרש. לעניין המועד הקובע, בית המשפט קיבל את טענת הקיבוצים וקבע כי יש לקבוע את "המועד הקובע" למועד אישורה של החלטה 979 החדשה (27.3.07) ולא ליום 2.9.03 כפי שנקבע בהחלטה.
בית המשפט אף אישר את החלטת מועצה 1101 אשר מסדירה את הפעילות הלא חקלאית בחלקת המגורים במושב. בהחלטת המועצה נקבעו הוראות אשר מטרתן לצמצם את הפעילות הלא חקלאית בנחלות על ידי הגבלת השטח בו ניתן לבצע את הפעילות הלא חקלאית. לצד זה, נקבעו בהחלטה הוראות מיטיבות אשר נועדו לעודד הסדרת שימושי עבר שלא הוסדרו עד אותו מועד. כאמור, בית המשפט קבע, כי יש לבטל את הסעיף בהחלטה (5) המאפשר את השכרת התעסוקה הלא חקלאית לצד ג'.
יצוין כי הצטרפות להסדרים הקבועים בהחלטה 979 תאפשר חתימת חוזה חכירה לדורות ביחס לחלקת המגורים במושב ומגרשי המגורים המשויכים בקיבוץ מבלי שיכללו בחוזים אלה הוראות בדבר השבת הקרקע למינהל בעת שינוי יעודה. עוד יצוין כי אין בהחלטות אלה לגרוע מחובת המתיישבים להמשיך בעיבוד החקלאי של הקרקע.
למעשה, בפסק דינו, קיבל בית המשפט את עמדת המדינה כמעט במלואה בקובעו כי ההסדר שנקבע בהחלטות אלה, על מרבית היבטיו, "מאזן ונותן משקל הולם למציאות המורכבת, לעבר וגם להווה, להתיישבות החקלאית וגם להתיישבות העירונית, למאמץ שהושקע ולתמורה שראוי שתינתן בגינו, לשינוי וגם להתחדשות". פסק הדין מאשרר את עמדת המדינה כי החלטות אלה הינן סבירות ומידתיות ונותנות משקל ראוי למכלול השיקולים. כמו כן נקבע, כי הליך קבלת ההחלטות היה מעמיק, התבסס על התשתית העובדתית הרלוונטית ושיתף את כלל הגורמים הרלוונטיים. בית המשפט קבע, כי ההסדר שבהחלטות מכיר מצד אחד בתמורות ובשינויים שחלו בשנים האחרונות בקיבוצים ובמושבים, אך בד בבד שומר על האופי החקלאי של ישובים אלו ושומר על משטר הנחלה. כאמור, בשני היבטים נקודתיים בלבד של ההחלטות התערב בית המשפט. האחד נוגע לתעסוקה הלא חקלאית במושב – בית המשפט קיבל את עמדת המדינה אשר התירה את התעסוקה הלא חקלאית, על הבלמים והאיזונים שנקבעו בהחלטה, עם זאת קבע כי בניגוד לקבוע בהחלטה לא תותר השכרה לצד ג' של תעסוקה זו על ידי החקלאי. ההיבט השני בו התערב בית המשפט, הינו סוגיית המועד הקובע להגדרת זכויות הקיבוץ אשר נקבע ליום קבלת החלטת 979 הנוכחית ולא, כפי שנקבע בהחלטה, ליום קבלת החלטת 979 המקורית אשר לא אושרה בשעתו.
רקע
אדם טבע ודין עתרה לבג"צ נגד החלטת מנהל מקרקעי ישראל לאשר את המלצות ועדת הבר, בעניין מתן אפשרות לכל בעלה נחלה במושב להקים ולהשכיר שטחים לתעסוקה. העתירה הוגשה ב-1 ליולי 2007, לאחר ששר האוצר אישר את המלצות ועדת הבר בדבר מתן אפשרות לכל בעל נחלה במושב להקים ולהשכיר שטחים לתעסוקה, ובכך נתן תוקף רשמי להחלטת מועצת מנהל מקרקעי ישראל (ממ"י) לאמצן. החשש היה כי ההחלטה צפויה להוביל לתוספת עצומה של שטחי תעסוקה במושבים ולמעבר שוכרי שטחים אלה מהמרכזים העירוניים אל השטחים החקלאיים. לפעולה זו, השלכות חברתיות וסביבתיות קשות כאחד.
בעתירה נטען כי הגדלת היצע שטחי התעסוקה להשכרה במושבים תביא בהכרח לנטישת שטחים כאלו בערים, דבר שמשמעותו הסביבתית השלילית ברורה. "חוסר התיאום של ממ"י מול מוסדות התכנון השונים, עומדים בעוכריה של ההחלטה ולכן אין באפשרות המועצה לאשר את התוכנית מבלי לפנות קודם כל אל מוסדות התכנון, על מנת שיבחנו את הנושא ויציגו את עמדתם".
עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל 'אדם טבע ודין' בירך היום על החלטת בג"צ ואמר כי החלטת בית המשפט הינה תקדימית ומעידה על החשיבות שרואים השופטים בהגנה על המרחב הכפרי הפתוח מפני פרבור תעסוקתי. פסה"ד מחזק את עמדת אדם טבע ודין לפיה יש לחזק את הגושים האורבניים בהם מתגוררים למעלה מ90% מתושבי המדינה.
