כמה קל למושכי עט חדי לשון לרומם ולהפיל, לעודד ולהכפיש, קל מאוד להתגולל על הרפתנים בארץ. מה לא כותבים אותם יודעי דבר? אפשר בהינף יד לחסל ענף, להשפיל, להעליל ולבזות. כמה מכל אותם כותבים עשו משהו משמעותי עם ערך מוסף לחברה? כמה יצרו, הקימו, הסתכנו? אני מניח שלא רבים. קל ליושבי הקרנות ולמחשבי החשובים להסביר כמה זה מיותר, יקר עם הטיה פוליטית, עם קריצה למועמדים לכנסת, ומה לא? מה, באמת כאלה אנחנו? האם כל הרוע, הנצלנות והאדישות הם אנחנו, הרפתנים המשקמים כל אחד במשקו, ומשתדלים לעמוד בדרישות התקן המחמיר לייצור חלב, המשקיעים בלי סוף במתקני הייצור בתנאי חייה של הפרה?
מבורך הוא מאבק הצרכנים נגד העלאת מחירי החלב, אך לא אנחנו הכתובת.
אינני עומד בפינה כמתנצל, ממש לא. אני רק תוהה להיכן רוצים להוליך את ייצור המזון בארץ? לייצר מזון עולה כסף ותשומות שאינן קשורות לחקלאי הישראלי, כי אם לשווקים עולמיים מתייקרים. האם זה אומר שצריך להפסיק לייצר כאן ולהתחיל לייבא?
האם נתמוך ברפתן השווייצי או הצרפתי? ייתכן שזו הדרך הנכונה והזולה ולצרכן ייטב. וייתכן שלא. אבל כשיתברר שלא, לא יהיה מי שיחזיר את הגלגל לאחור. לקומם ענף מהריסותיו יקח שנות דור, אם בכלל.
כשהוקמה המדינה נעשו כאן דברים שהיום ללא ספק לא היו נעשים. הוקמה אילת, הוקמה דימונה, הוקמו קריית שמונה ויישובים חקלאיים רבים לאורך גבולות המדינה. גם בשרון הוקמו ישובים כשהכל היה שממה עדיין, ונדל"ן לא הייתה מילה בלקסיקון.
הקימו את המוביל הארצי. ובשביל מה? כדי לקיים חקלאות בנגב. באמת, איזה חוסר יעילות. היום, ללא כל ספק, לא היו עושים את השטות הכלכלית הזו. ייתכן שמודל החלוקה שקיבל האו"ם היה המודל הנכון. היינו, כעם, מתרכזים ברצועת החוף. המקצועות המסורתיים של העם היהודי, אלה שגם עכשיו רבים נוהים אחריהם, היו השולטים בכיפה והעם היהודי היה מקיים את שאיפת אימהותיו, וכולנו היינו סוחרים, עורכי דין ואולי רופאים (למרות שגם אותם לא מתגמלים, אבל זו עבודה מכובדת). את החקלאות ועיבוד האדמה, את ייצור החלב ושאר סוגי העבודות הבזויות נשאיר לגויים, וכך תהיה לנו מדינה נהדרת, חסכונית ויעילה מאין כמותה.
כנראה שלהחזיק מדינה על כל גווניה זו משימה קשה לעם היהודי. ראו כיצד נזעקו אנשים על מחירי מוצרי החלב. הדלק, התקשורת והבריאות המידרדרת אינם מוציאים אנשים לרחוב. כיצד זה עוורנו? ושלא ישתמע מהאמור שאיני מצדיק את המאבק. ממש כמו בגרפיטי של הרצל: "לא רוצים? לא צריך".
הרי ברור שבסופו של דבר, אם יחזיקו מהחקלאים או תושבי הפריפריה חוטבי עצים ושואבי מים, זה יחזיק מעמד, דור או שניים, אבל לא יותר, ומה אז? נשוב להיות כמו מימים ימימה, עם של סוחרים ומלווים בריבית. ייתכן שהיה זה רק חלום.
* הכותב הוא רפתן, דור שלישי למשפחת חקלאים.
