הפורטל הישראלי לחקלאות טבע וסביבה

חדשות חקלאות, טבע, סביבה וההתיישבות הכפרית מדור החדשות


נדחתה תביעת פיצוי ענק של מפטמי ברווזים


חברה שעסקה בפיטום ושחיטת מולרדים תבעה את המדינה בסך של 10 מיליון שקלים פיצויים, בעקבות איסור בג''ץ לפיטום אווזים שהביא לסגירת המפעל. בית המשפט דחה את התביעה בטענה כי גם פיטום המולרדים נעשה בכפייה. ''האיסור על פיטום מולרדים - מחויב המציאות המשפטית''

מערכת אתר פסקדין  3-1-2012


חברה שעסקה בשחיטת מולרדים (יצירי כלאיים בין בוורז מוסקבאי לברווזה מבויתת) שטענה, כי בעקבות החלטת משרד החקלאות משנת 2006 לאסור פיטום מולרדים, נאלצה להפסיק את פעילותה ולפטר את עובדיה, הגישה כנגד המדינה תביעה לפיצוי של 10 מליון שקלים בגין הנזקים שנגרמו לה.

החברה טענה, כי בג"ץ אמנם אסר על פיטום אווזים, אולם מעולם לא עסק בסוגיית פיטום המולרדים. לטענתה, בהחלת האיסור על המולרדים, התעלמה המדינה מההבדלים הפיזיולוגיים המהותיים בינם לבין האווזים, כאשר רגישות המולרדים לפיטום נמוכה בהרבה מזו של האווזים, מה גם שלא ערכה לחברה שימוע טרם מתן ההחלטה.

המדינה טענה, כי החלטת בג"ץ לאסור על פיטום אווזים חלה גם על מולרדים, וכי החלטתה בעניין זה נלקחה לאחר שהחברה הציגה בפניה את מלוא טענותיה, אולם החברה לא הצליחה להוכיח, כי ההבדלים בין האווזים למולרדים מצדיקים את התרת פיטומם. כן נטען, כי טרם סגירת העסק, ניתן לחברה פרק זמן ממושך להתארגנות כמו גם סיוע כלכלי.

גם פיטום מולרדים נעשה בכפייה

השופט אברהם יעקב קבע, כי פסיקת בג"ץ בעניין פיטום האווזים התבססה על הדו"ח האירופאי הקובע כי פיטום עופות ובהם אווזים, ברווזים ומולרדים, פוגע ברווחתם, ומשכך- ניתן ליישמה גם על ענף המולרדים, כך שהחלטת המדינה הייתה מחויבת הדין והמציאות.

עוד נפסק, כי החברה לא הוכיחה, כי ישנו הבדל בין הסבל שנגרם לאווזים מהפיטום לבין זה של המולרדים, ונראה כי שיטת פיטום המולרדים, הזהה לזו של האווזים, הינה פרקטיקה אסורה.

"נמנעת ממנו האפשרות לאכול באופן חופשי, הוא מולעט בכפייה בכמות מזון העולה בהרבה על הנדרש לצרכיו, בתהליך אלים שבו מוחדר צינור מתכת לגרונו ונדחס המזון לקיבתו. תהליך זה מביא להגדת הכבד פי כמה וכמה מגודלו הטבעי וגורם למחלה ניוונית בו. הפגיעה בכבד הכרחית לצורך ייצור הכבד השומני. בכל ההיבטים האלה, אין הבדל בין תהליך ההלעטה של האווזים לבין תהליך ההלעטה של המולרדים.", כתב השופט.

באשר לחובת השימוע נפסק, כי המדינה בדקה היטב את טענות החברה טרם סגירתה, ועצם העבודה שהחליטה בסופו של דבר לדחותן, אינה מעידה על כי לא שמעה אותן בנפש חפצה, כך שבסופו של יום, החלטתה הייתה סבירה, מתבקשת, ומחויבת המציאות המשפטית.

הידיעה פורסמה באתר המשפט הישראלי "פסקדין"


למידע נוסף על דיני איכות הסביבה