יום חג לחוות דרך היין ברמת הנגב: בית המשפט המחוזי דחה את ערעור מינהל מקרעי ישראל והפרקליטות והשאיר על כנה את החלטת שופט בית המשפט השלום בבאר שבע, שלא להיענות לצווי הפינוי כנגד החוות. השופטת ברקאי פסקה כי יש לעכב את התובענות עד למיצוי כל ההליכים המינהלים כפי שנקבעו בתיקון לחוק הרשות לפיתוח הנגב.
ביוני 2011 פסק בית משפט השלום (השופט פרסקי) נגד תביעות שהגיש מינהל מקרקעי ישראל לפינוי 7 חוות בדרך היין. החוות יוצגו ע''י עו''ד אליעד שרגא ועו''ד אסף לימוי, שטענו כי לנוכח השינוי במצב המשפטי בשל תיקון חוק הרשות לפיתוח הנגב, שנועד להסדיר את מעמד החוות, יש למחוק את תביעות הפינוי או לפחות לעכבן , עד למיצוי התהליכים שיש בידי הוועדה הבין משרדית שפועלת בהתאם לחוק על מנת להסדיר את נושא החוות. בית המשפט קבע כי לאור המתווה המנהלי שנקבע בתיקון לחוק הרשות לפיתוח הנגב יש לאפשר לחוות למצות מתווה זה ולכן יש לעכב את ההליכים ואף הורה על מחיקת תביעות הפינוי נגדן.
מינהל מקרקעי ישראל באמצעות פרקליטות מחוז דרום ערערו על פסיקה זו בפני בית המשפט המחוזי שדן בהרכב של שלושה שופטים בראשות השופטת רחל ברקאי והשופטים אריאל ואגו והשופטת נחמה נצר.
בהחלטת בית המשפט שנתקבלה אתמול ( 15.1.2012 ) אומרת השופטת ברקאי כי נכון היה להורות על עיכוב ההליכים ולדחות את התובענות ללא מועד. יחד עם זאת מקבל בית המשפט את בקשת המינהל ותחת החלטת בית המשפט השלום למחוק את התביעות הוא מורה לעכב את כל ההליכים עד למיצוי כל ההליכים המינהלים לפיכך ההוראה בדבר עיכוב ההליכים תישאר בעינה עד למיצוי ההליכים המינהלים.
יוני שריר: החלטת בית המשפט מעניקה לנו רוח גבית להמשיך ולפעול. יש לנו רצון עז להתפנות מעיסוקים בנושאים בירוקרטים לנושא שלשמו באנו - הפרחת הנגב".
שמואל ריפמן, ראש מועצת רמת נגב אמר בתגובה: "זהו יום חשוב אפילו חגיגי לפרוייקט דרך היין בנגב . חוות דרך היין בנגב הן מפעל ההתיישבות הגדול והמצליח ביותר שקם בנגב בשנים האחרונות. ברור לחלוטין כי אין מחלוקת הצלחתם של המיזמים שהביאו לפריחה חסרת תקדים בתיירות לנגב ולביקוש רב להתיישבות בישובי רמת הנגב. צריך לזכור כי המתיישבים הם אנשים פרטיים שסיכנו כל מה שיש להם כדי להפוך את חתיכת המדבר היבשה שקיבלו לגן פורח של חקלאות ותיירות".
החוות החקלאיות (חוות הבודדים) בדרך היין הינו פרויקט התיישבותי חקלאי-תיירותי, שיזמו המדינה ומועצה אזורית רמת הנגב, באמצעות מינהל מקרקעי ישראל, בתחילת שנות ה- 90 במטרה להגשים מטרות לאומיות כגון פיתוח וחיזוק הנגב באמצעות פרויקט של חוות המשלבות חקלאות ותיירות ושמירה על קרקעות המדינה מפני פלישות שלא כדין, והעלאת קרנו של הנגב והרחבת הבסיס הכלכלי בו .
24 משפחות נענו לקריאת המדינה, ובסופו של מסע בירוקראטי ארוך, הקימו, בעבודה קשה ותוך השקעת כספים רבים את החוות בדרך היין שברמת הנגב. כיום מצויות על הקרקע 23 חוות, כולם בעידודה ובתמיכתה של המדינה, על מוסדותיה וגופיה השונים, המאוכלסות בידי 23 משפחות ויחידים, והעוסקות במגוון של גידולים חקלאיים, ייצור מוצרים חקלאיים, ותיירות מדברית.
לפני ארבע שנים , התחרטה המדינה, חזרה בה מהתחייבויותיה, וביקשה לסלק את המתיישבים מחוותיהם שלהם, אשר נבנו על ידם ובכספם, כדי לאפשר לה להוציא את החוות המאוישות למכרז.
