הפורטל הישראלי לחקלאות טבע וסביבה

חדשות חקלאות, טבע, סביבה וההתיישבות הכפרית מדור החדשות


חקיקה לרווחת דגים: התהליך בעיצומו


החקיקה לרווחת דגים מתנהלת באירופה באטיות. כמו ברפורמות המקבילות לרווחת יונקים ועופות, גם כאן ''רווחה'' היא מושג מטעה, מכיוון שמדובר רק במיתון של הפגיעות הקיצוניות ביותר. מאחר שמדובר ביצורים החיים במים ושונים מאתנו במידה ניכרת, רכישת הידע הרלוונטי לפיתוח החקיקה דורשת מאמץ מחקרי מיוחד, והעבודה האירופית לא תספק את כל הידע הרלוונטי לישראל, שבה מנוצלים גם מינים דרומיים יותר ובתנאי אקלים חם יותר

אריאל צבל, מגזין אנונימוס  15-2-2012


משרד החקלאות מתכנן לאחרונה רפורמה בענף המדגה. הרפורמה, שעלותה הוערכה ב-100 מיליון ש"ח, החלה להתגבש בתגובה לנזקים הסביבתיים שגורם הענף. מעבר לסוגיה הסביבתית, שראויה לדיון נפרד, עולה שאלת רווחת הדגים. כמו ברפורמה המתוכננת בתעשיית הביצים, כך גם בתכנון הרפורמה בתעשיית הדגים התעלם משרד החקלאות הן מחוק צער בעלי-חיים הישראלי והן מהחקיקה לרווחת בעלי-חיים במדינות שאיתן מקיימת ישראל קשרי מסחר הדוקים. משרד החקלאות מתכנן אפוא שוב להשקיע כספי ציבור במימון מערכות כליאה לבעלי-חיים - תוך התעלמות מכך שמדובר בכליאת בעלי-חיים. על רקע זה, מן הראוי לבדוק מהו מצב החקיקה לרווחת דגים בעולם.

החקיקה בעולם בעיצומה

דירקטיבת האיחוד האירופי בעניין "הגנה על חיות המוחזקות למטרות חקלאיות" (Council Directive 98/58/EC) חלה במפורש גם על דגים - בדומה לחוק צער בעלי-חיים הישראלי. אמנם, בניגוד למצב ברוב תעשיות העופות והיונקים, אין באיחוד האירופי ובמדינות הבולטות שעוסקות במדגה חקיקה ספציפית להגנה על דגים. אולם תהליך החקיקה מצוי בעיצומו, וכבר הניב מסמכים משמעותיים רבים ובהם מאות המלצות. לאור ההמלצות המפורטות, הניסיון להנהיג רפורמה בענף המדגה בישראל ללא התייחסות למצב בחו"ל הוא מחדל שאינו שונה מהותית מהמחדל שניסה משרד החקלאות להנהיג בענף הביצים. עם זאת, יש להתייחס בזהירות מיוחדת לתהליך החקיקה לרווחת דגים:

הביטוי "רווחת דגים" כוללני מדי. בתעשיית הדגים מנוצלים מינים רבים, השונים מהותית זה מזה, והגנתם מחייבת הוראות מיוחדות לכל מין ביולוגי, תוך פירוט לגבי שלבי הניצול השונים (בדומה להוראות השונות להגנה על יונקים ממינים שונים).

שלא כמו הידע על רווחת יונקים ועופות, הידע על רווחת דגים מועט. כמעט כל המחקר בתחום נערך אחרי שנת 2000, בעקבות יוזמות החקיקה.

שלא כמו הרפורמות הנ"ל, הרפורמות לרווחת דגים מתגבשות ללא מעורבות משמעותית מצד ארגונים להגנה על חיות. מצב זה פוגע באמינות של חוות-הדעת המדעיות ובאפקטיביות של הרפורמות המתגבשות.

1996: המועצה לרווחת חיות משק

בשנות ה-90 החלו להתפרסם מסמכים רשמיים בעניין רווחת דגים. המועצה לרווחת חיות משק (FAWC), שהיא הגוף המייעץ לממשלת בריטניה בעניין רווחת בעלי-חיים, פרסמה ב-1996 "דו"ח על רווחת דגים בחקלאות" בדגש על שלושה מיני סלמוניים: סלמון (אלתית) אטלנטי, פורל וטרוטת עין-הקשת, בתוספת הערות על קרפיון מצוי. הדו"ח כולל המלצות כלליות בעניין כל אחד מהמינים. ההמלצות אכן מתייחסות לרווחת הדגים (ובלשון מדויקת יותר: לצמצום הסבל שהם עוברים) אולם יש בהן גם חסרונות רבים, אשר יחזרו גם בהמלצות של גופים אחרים.

רבות מהמלצות FAWC חופפות לדרישות של ניהול חקלאי רווחי, כגון: דרישה לניקיון, תכנון ומיקום כלובים ימיים כך שיעמדו בפגעי מזג-האוויר, אמצעים להגנה מפני טורפים, תחזוקה הולמת למתקני ההאכלה וודאי גם הדרישה לפנות מדי יום את הדגים המתים. אפילו הדרישה להרדים סלמון אטלנטי במהלך סחיטת הביצים מגוף הדגה, המלצה שאמורה למנוע סבל רב, תועיל לעובדי המדגה, שלא יצטרכו להיאבק בדגה מתפתלת.

המלצות אחרות לאו דווקא תורמות לרווחי התעשייה, אולם הן כתובות בלשון כללית מכדי שניתן יהיה לעבדן ישירות לתקנות אפקטיביות. למשל, ההמלצה לספק לדגים בכל שלבי הגידול "מים בכמות ובאיכות הולמת" היא עיקרון ברור, ובמיוחד כשמצורפת אליו דרישה לשמור על איכות המים במונחים של טמפרטורה, גזים מומסים, pH, איכות כימית, רמת משקעים ורמת פתוגנים ופרזיטים. אולם כל עוד לא נגזרו מתוך עיקרון זה הגדרות מדויקות של כמות ואיכות, הוא פתוח לפרשנויות עד כדי היעדר משמעות משפטית. גם המלצות מבטיחות אחרות אינן מפורטות מספיק, למשל: ההמלצה להרגיל את הדגים לנוכחות העובדים בקרבתם; או להכניס את נושא רווחת הדגים לתוכניות הלימוד של חקלאות המים.

כמה מהמלצות FAWC מדגישות את הצורך במחקר נוסף כתנאי לניסוח דרישה ברורה יותר; למשל, הרשת בכלובי דגים צריכה ליצור משטח חלק כדי להגביל את פציעות הדגים, אולם FAWC מדגישה שעדיין נדרש מחקר על מניעת פציעות.

קיימות בדו"ח כמה המלצות מדויקות, אולם בהיעדר עבודת ארגונים להגנה על בעלי-חיים בתחום זה, לא ברור האם הערך הספציפי שבהמלצה נקבע משיקולים כלכליים גרידא, או שהוא מגלם פשרה לטובת הדגים. למשל: ההמלצה שלא להרעיב סלמון אטלנטי למעלה מ-72 שעות לפני השחיטה (48 שעות בפורל); וההמלצה שלא לצופף פורל בכמות המגיעה ל-40-30 ק"ג למ"ק מים.

FAWC ניסחה גם כמה המלצות פשוטות ומועילות באופן ישיר יותר, כגון הימנעות מסימון דגים באמצעות הטלת מום, והימנעות מהרג פורל על-ידי חנק.

1997: חקלאי המים של אירופה

ב-1997 פרסמה ההתאחדות האירופית של יצרני חקלאות מים (FEAP) מסמך עקרונות פעולה, הכולל התייחסות לרווחת הדגים בעקבות דו"ח FAWC. המסמך מאמץ רק מעט מהמלצות FAWC, ומחייב: לספק לדגים מים "באיכות ובכמות מספקות כדי להבטיח את רווחת המין הביולוגי;" לדאוג לבריאות הדגים, ובכלל זה ריפוי מהיר וסילוק מהיר של גופות; להאכיל במזון מספיק; לשמור על מינימום מגע בין החקלאי לגוף הדגים; להגביל את הצפיפות כך שלא תפגע ב"בריאות האוכלוסייה ובצרכיה ההתנהגותיים;" כשהורגים דגים - לעשות זאת במהירות; במסמך מובעת גם התנגדות זמנית לשימוש בדגים שעברו הנדסה גנטית.

2004: הפאנל המדעי על הובלה

ב-2004 פרסם "הפאנל המדעי על בריאות בעלי-חיים ורווחתם" של האיחוד האירופי דו"ח מפורט ("דיעה") על רווחת בעלי-חיים בהובלה. מסמך זה הוזמן על-ידי הנציבות האירופית, שהיא הערכאה המחוקקת באיחוד האירופי, כחלק שגרתי בתהליך החקיקה. סעיף 11 בדו"ח מגיש מסקנות והמלצות ספציפיות בעניין הובלת דגים, שעיקרן: לספק לדגים חמצן רב במהלך ההובלה ולהימנע מהוצאתם לאוויר; למנוע מגע של עור הדגים במשטחים ולגעת בהם כמה שפחות; להקטין למינימום את גובה הנפילה כשהם מועברים בין מכלים; לצמצם למינימום את זמן הרעבתם לפני ההובלה; ובאופן כללי לתכנן את משך המסע, הצפיפות והתנאים הסביבתיים כך ש"תימנע רווחת דגים גרועה."

2005: מועצת אירופה

בדצמבר 2005 קיבלה "הוועדה המתמדת של הוועידה האירופית להגנה על חיות המוחזקות למטרות חקלאיות" המלצות בעניין דגים בחקלאות. 47 מדינות חברות במועצת אירופה, והמלצות הוועדה המתמדת עשויות (אך לא מחייבות) להוות בסיס לחקיקה לאומית במדינות החברות (בניגוד לדירקטיבות המחייבות באיחוד האירופי - גוף נפרד המונה 27 מדינות). ההמלצות בעניין דגים הן המסמך המקיף הראשון על רווחת דגים בחקלאות מים, שדומה בלשונו ובמטרותיו לחוק. כמו בדו"ח FAWC, גם כאן חסרות לעתים קרובות הגדרות מדויקות, ורבות מההוראות הן לא יותר מניהול כלכלי, אולם כמה מההוראות משמעותיות יותר. אלה הם עיקרי המסמך:

  • בעלי מתקן לחקלאות מים ועובדיו צריכים "להבטיח שננקט כל צעד סביר כדי לשמור על הרווחה, ובכלל זה הבריאות" של הדגים.

  • העבודה עם דגים מחייבת הכשרה משמעותית למילוי האחריות שלעיל. להכשרה צריך להתלוות הליך רישוי.

  • יש לבדוק את מתקן הדגים לפחות מדי יום, במטרה לאתר התנהגות חריגה, פציעות ובעיות בריאות. במקביל לכך, נחוצה ביקורת על מצב המים - עכירות, חמצן, טמפרטורה, pH ומליחות.

  • הקמת מתקנים חדשים לדגים, כמו גם הכנסת ציוד חדש לשימוש, מחייבות ייעוץ מקצועי בעניין רווחתם.

  • מערכות אוטומטיות לטיפול בדגים צריכות לכלול מערכת אזעקה וגיבוי.

  • בחירת מיקום מתקני כליאה ותכנון המתקנים צריכים להיעשות מתוך התחשבות ברווחת הדגים, למשל: היעדר פינות חדות ובליטות, גישה נוחה לבדיקות ולטיפול, הגנה מטורפים, שיטה לסילוק דגים מתים ופיזור מזון נגיש לכל האוכלוסייה.

  • השימוש ברשתות צריך להיות מינימלי, והרשת צריכה לגרום לגוף הדגים נזק מזערי.

  • במקרה שדגים גדלים בקצב לא אחיד, יש להפריד בין דגים בגדלים שונים.

  • צפיפות הדגים תיקבע לפי פרמטרים כגון איכות המים, התנהגות הדגים, רמת עקה, פציעות, תחלואה ועוד.

  • לא יינתנו לדגים חומרים אלא אם הוכח שאלה אינם פוגעים ברווחתם. אסור לתת לדגים תרופות בקביעות במטרה לפצות על תנאים גרועים.

  • מותר להרעיב דגים לפני הובלתם, אך לזמן מזערי.

  • איכות המים תישמר תמיד בטווח המאפשר "פעילות ופיסיולוגיה נורמליות." נדרש מעקב רציף להבטחת רמת חמצן תקינה במים, ואמצעים למניעת הצטברות של אמוניה, חנקן דו-חמצני ופחמן דו-חמצני.

  • סחיטת ביצים או זרע תיעשה תחת טשטוש או הרדמה, שעשויים להינתן גם במהלך בדיקות לקראת הסחיטה.

  • הטיפול בדגים ייעשה במידת האפשר בתוך המים.

  • העברות דגים הכרוכות בשאיבה ייעשו תוך בקרת הגובה, המהירות והלחץ לשם מניעת פגיעה בדגים.

  • אין להוביל דגים לא בריאים אלא למטרות ריפוי.

  • אין לבצע הרבעה טבעית או מלאכותית שעלולה לגרום סבל או פציעה בדורות הבאים של הדגים, ואין להחזיק דגים אלא אם ניתן לצפות לפי תכונותיהם התורשתיות והנראות לעין (גנוטיפ ופנוטיפ) שבריאותם ורווחתם לא ייפגעו. כמו כן, בתוכניות הרבעה יש להשקיע ברווחת הדגים ובבריאותם לפחות כמו במדדי "יצרנות".

  • אין להטיל בדגים מומים.

  • הרג במקרי חירום צריך להיות מיידי או לגרום אובדן הכרה מיידי.

ההמלצות מסתיימות בקריאה למחקר נוסף במספר תחומים רלוונטיים, ובהבטחה - שלא מומשה עד כה - לצרף נספחים הכוללים הנחיות לטיפול במיני דגים ספציפיים, והנחיות לשיטות הרג.

2008: הארגון העולמי לבריאות בעלי-חיים

ב-2008 אימץ הארגון העולמי לבריאות בעלי-חיים (OIE) "קוד בריאות בעלי-חיים ימיים." 178 מדינות חברות ב-OIE, כולל ישראל. לקוד אין תוקף מחייב של חוק, אולם התעלמות גסה ממנו אינה מתקבלת על הדעת. פרק 7 בקוד מוקדש לרווחת דגים תחת ניצול חקלאי, ובגרסת 2011 שלו עדיין מובטח פיתוח הקוד למינים ספציפיים.

קוד OIE מתמקד ברווחת דגים בהובלה ובשחיטה. בכל הנוגע להובלה, ההמלצות דומות בדרך-כלל להמלצות מועצת אירופה. בפרק על שיטות שחיטה, החלק החשוב הוא פסילת שורה של שיטות הרג איטיות ומקובלות, כגון קירור המים בקרח, הכנסת פחמן דו-חמצני למים, הכנסת הדגים למלח או לאמוניה, חנק (הוצאה מהמים) ועוד. את כל השיטות הללו פוסל OIE כי הן גורמות "רווחת דגים ירודה." הקוד דורש הרג מהיר או הימום מהיר והרג אחריו, על-ידי פגיעה ישירה במוח באמצעות מכה מדויקת או חדירת כלי או קליע למוח, או על-ידי חישמול. הקוד כולל פירוט ראשוני של שיטות הרג מומלצות לפי מין הדגים.

2009-2008: דו"חות הפאנל המדעי

לבקשת הנציבות האירופית, ב-2008 הגיש "הפאנל המדעי על בריאות בעלי-חיים ורווחתם" של האיחוד האירופי 5 דו"חות על מכלול היבטי הרווחה של שיטות הגידול של מיני הדגים הבאים: סלמון אטלנטי, צלופח אירופי, פורל וטרוטת עין-הקשת, דניס (סיפרוס זהוב) וקרפיון מצוי. ב-2009 הופקו דו"חות נוספים על שיטות ההימום וההרג של המינים שלעיל וכן טונה וסולית.

דו"חות הפאנל המדעי מפורטים מעל מעבר למה שניתן לסקור במסגרת זו. עולה מהם שהפגיעה הקשה ביותר בדגים משתנה ממין למין, וגם שלעתים קרובות חסר מידע על הבעיות הבוערות ביותר. אולם הידע הקיים מאפשר לחוקק כמה הגבלות אפקטיביות ובנות-אכיפה על כמה מהפרקטיקות האכזריות ביותר.

בחזרה למצב בישראל

החקיקה לרווחת דגים מתנהלת באירופה באטיות. כמו ברפורמות המקבילות לרווחת יונקים ועופות, גם כאן "רווחה" היא מושג מטעה, מכיוון שמדובר רק במיתון של הפגיעות הקיצוניות ביותר, ואפילו ההוראות הצנועות ביותר לא תמיד ניתנות לאכיפה. מאחר שמדובר ביצורים החיים במים ושונים מאתנו במידה ניכרת, רכישת הידע הרלוונטי לפיתוח החקיקה דורשת מאמץ מחקרי מיוחד, והעבודה האירופית לא תספק את כל הידע הרלוונטי לישראל, שבה מנוצלים גם מינים דרומיים יותר ובתנאי אקלים חם יותר. עם זאת, המחקר והחקיקה באירופה (ולא רק בה) כבר התמסדו והתייעלו במשך כיובל שנים של עבודה על רווחת יונקים ועופות. לכן מגמת החקיקה ברורה, וכבר כיום קיימת שורה ארוכה של הנחיות רווחה משמעותיות, שחייבות להילקח בחשבון במסגרת רפורמה שתקדיש כספי ציבור לענף המדגה. אולם בדרך להחזרת חוק צער בעלי-חיים לתמונה, עולות שתי בעיות מהותיות:

ראשית כל, רפורמות הרווחה האפקטיביות ביותר הן אלה שמחייבות החלפת מתקנים, שניתן לזהותם בקלות בביקורת נדירה במשק. קשה מאוד לאכוף רפורמות שמסתפקות בתביעה לצפיפות מוגדרת, בתביעה לאיכות מים מוגדרת וכדומה. רוב ההנחיות הקיימות על רווחת דגים, מתמקדות למעשה בהתנהגות של עובדי המדגה ולכן אינן ניתנות לאכיפה יעילה. יישומן תלוי בחינוך יסודי של אנשי הענף, נושא שאינו מודגש דיו בהנחיות ואינו תלוי רק בחקיקה.

בעיה אחרת נעוצה בעמדת הארגונים להגנה על בעלי-חיים ביחס לדגים. בכל הנוגע ליונקים ולעופות, מעולם לא היה די בידע המדעי שנאסף על פגיעה ברווחתם - החקירות הסמויות שביצעו הארגונים הן שהצביעו על רוב הבעיות הקשות ביותר ונתנו משמעות לסטנדרטים שניסו מוסדות החקיקה לגבש. אין סיבה לסמוך על המדענים יותר בעניין דגים דווקא. קיים מחסור מהותי בחקירות סמויות על מצב הדגים במתקני הניצול השונים, ולא רק בישראל. רפורמת רווחה שתצליח להקל במשהו על מצוקת הדגים, לא תוכל להישען רק על שיתוף-פעולה בין משפטנים, מדענים ואנשי התעשייה; יש צורך גם בתיעוד המצב בשטח.

הכתבה פורסמה לראשונה במגזין אנונימוס  והיא מובאת כאן באדיבות העמותה