תושב מגדים והחברה שבבעלותו הורשעו היום (ד') ע''י שופט בית-משפט השלום בחיפה יחיאל ליפשיץ, בעבירות של אי קיום צו בית משפט, שימוש חורג בקרקע חקלאית, שימוש בלא היתר במקרקעין, ושימוש חורג בסטייה מתוכנית במקרקעין.
חברת ''גלי רהיט בע''מ'' בבעלות הנאשם, עוסקת במכירת רהיטים ופועלת במספר מבנים הממוקמים על קרקע חקלאית בצמוד לביתו במושב מגדים, (בתחום המועצה האזורית חוף כרמל). המבנים, בשטח כולל של למעלה מ-3,000 מ"ר, כוללים אולם תצוגה, גלריה, משרדים, מרפדיה, מתפרה, קראוון, מכולה וחניה מרובדת אספלט.
לפי כתב האישום, כבר בתאריך 29/11/2004 נגזר דינם של הנאשמים בבית משפט השלום בחיפה (בהליך המקורי) בגין שימוש חורג במקרקעין ושימוש חורג בקרקע חקלאית, דהיינו נקבע כי אלו מבנים שנבנו שלא כחוק על קרקע המיועדת לחקלאות. למרות צו בית המשפט בהליך זה, אשר הורה שהשימוש הבלתי חקלאי במבנים יופסק עד לתאריך 1/6/2005 וכן כי המבנים יהרסו עד לתאריך 1/12/06 הרי שהנאשם לא עשה כן, ולמרות צווי הפסקת השימוש וצווי ההריסה, הוא המשיך בהפעלת העסק לכל אורך השנים האחרונות. בפועל, הפרת הוראות חוק התכנון והבניה נמשכה למעלה מ-10 שנים ואי מילוי צווי בית משפט למעלה מ 6 שנים.
להגנתו, טען הנאשם בין היתר, כי לא הוא בנה את הבניינים וכי אמו היא בעלת המשק, והוא רק מנהל חנות רהיטים. עוד טען, כי לא הבין שחובת הריסת המבנים מוטלת עליו וכי לא בסמכותו להרסם. בהתייחסו לטענות אלו קבע השופט ליפשיץ כי אין בהן דבר ומדובר בהיתממות, המקרינה על שאר טענותיו של הנאשם. זאת, שכן הנשפט יכול להיות גם מי שמחזיק ומשתמש בפועל במקרקעין, ומכאן שאין בטענתו כי אין לו זכויות פורמאליות בנחלה כדי להועיל לו, מקום בו הוא עצמו הודה שהוא זה שעושה שימוש בפועל במקרקעין. יתרה מכך, קבע השופט, המשך התנהלותו מצביעה כי היה לו ברור כי הוא זה שצריך לבצע את צו ההריסה.
עוד טען הנאשם להגנתו, כי גורמים שונים התירו לו להמשיך להפעיל את העסק וכן התירו לו שלא להרוס את המבנים. כלומר ניתנה לו הבטחה שלטונית או למעשה, מספר הבטחות - אשר "הכשירו" את המשך פעילותו העסקית והימנעותו מהריסת המבנים. השופט ליפשיץ קבע כי אכן גורמים שונים, ביניהם מנהל המחוז במשרד הפנים מר יגאל שחר, יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה המשמש גם כראש המועצה המקומית חוף הכרמל מר כרמל סלע, וכן גורמים נוספים נתנו לנאשם ארכות שונות כדי שיסדיר את ענייניו. כן הבטיחו לו שלא יוגש נגדו כתב אישום.
השופט ליפשיץ קבע כי ארכות אלה ניתנו שלא כדין, אולם ממילא הנאשם לא עמד במרבית הסיכומים אליהם הגיע עם אותם גורמים. השופט הבהיר כי לאף אחד מהגורמים שצוינו על ידי הנאשם לא היתה סמכות להבטיח לו כי לא יוגש כנגדו כתב אישום בגין הפרת צו בית המשפט. ברור גם, כי לאף אחד מאותם גורמים לא היתה סמכות להאריך צווי בית משפט. ובנוסף, הנאשם ידע היטב כי הדרך לקבלת ארכות בנוגע לצווי בית המשפט עוברת במקום אחד בלבד - והוא בית המשפט.
למרות האמור, קבע השופט כי אין טעם לדון בשאלת תוקף ההתחייבות השלטונית - המצג רשמי- להם טען הנאשם, שכן כאמור הוא לא עמד באף לא אחת מההתחייבויות שנטל על עצמו.
משכך, נדחו טענות ההגנה של הנאשם והוא הורשע בכל העבירות שיוחסו לו.
