חקלאות היא לא עסק, היא דרך חיים. יותר מ-3 עשורים אני עוסק בחקלאות. במהלכן ניהלתי את תחום המחקר החקלאי במשך עשור ועסקתי בקידום פיתוח מוצרים ושווקים. אני מזהה מגמה ברורה באזורים רחבים בארץ, המבוססים על חקלאות, שהיא התרסקות הייצוא שתוביל לקריסת השוק המקומי ואיתו גם הכפר. איתנות החקלאות היא איתנות הכפר, במיוחד באזורים הפריפריאליים במדינת ישראל שאין בהם אלטרנטיבה לחקלאות.
בתחילת שנות ה-90, על רקע משבר מתגבר, קידמנו תוכנית-אב לחקלאות בערבה שבמסגרתה זוהו המגמות המאיימות ועלו דרכי התמודדות עם המשבר, שהתאפשרו רק בשינוי מדיניות ממשלתית. נעשו השקעות רבות ופעולות נכונות להסבת המגדלים לייצוא.
אבל היעלמותה של המדינה בכל הקשור בחקלאות, בהקמת רשות המים שאינה מאפשרת פיתוח ואספקת מים איכותית לפריפריה הרחוקה, בהיחלשות משרד החקלאות ובהיעדר תקציבים, בשילוב הכבדה על יצואנים בדמות מיסוי עובדים זרים ועונש לחקלאים על היעדר עובדים ישראלים - העמיקו את הכאוס העצום ואת התחושה שהספינה בדרך לקרקעית.
במאמרו של פרופ' ארנון סופר "החקלאות כציונות" הוא מבקר את המתקפה של אנשי ציבור ושל כלכלנים על חקלאי ישראל וטוען כי היא נובעת מבורות מאחר שהחקלאות חיונית לחברה, למדינה ולהמשך החזון הציוני.
קריסת הייצוא והחקלאות תגרום גם נזק עצום לתעשיית התשומות הנלוות המשולבות בהרמוניה בחקלאות מצליחה ומשגשגת. על ארגוני החקלאים והחקלאים לפעול במשותף ובמערכתיות לעצירת התופעה של התמוטטות משקים, העברת החקלאות לארצות אחרות, קריסת הייצוא ואף נטישת השטחים.
יש לנקוט כמה פעולות מיידיות: תמחור ריאלי של המים עבור החקלאות בישראל, ביטול כל המסים וההכבדות המוטלים על החקלאים, מעורבות המדינה כמקדמת מכירות, הקצאת תקציבים להשקעות למחקר ופיתוח מוצרים, פיתוח שווקים חדשים, טיפול במזיקים, הדברה ביולוגית ומיתוג התוצרת החקלאית.
* הכותב - עזרא רבינס, הוא ראש המועצה האזורית ערבה תיכונה
