לפני מספר שבועות פרסם הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח (OECD) בשיתוף עם ארגון המזון והחקלאות
(FAO) דוח על חקלאי ישראל בהשוואה לעמיתיהם שארצותיהם חברות בארגון. ארגון ה-OECD מפרסם מעת לעת דוחות השוואתיים בתחומים שונים של המדינות החברות בארגון, ובמרבית הדוחות הללו מצבה של ישראל עגום.
דווקא החקלאות והחקלאים הישראלים זוכים לשבחים, בניגוד לביקורות חוזרות ונשנות של כלכלנים ועיתונאים מסוימים וקבועים, אשר גם הדוח הזה של ארגון נייטרלי לא יבלבל אותם מלהמשיך ולהשמיץ את החקלאים. חשיבותם של דוחות הארגון לשיתוף פעולה היא בהעברת מידע אובייקטיבי על מצבה של כל מדינה החברה בארגון לעומת מדינות אחרות, ובכך לעודד את המדינה הנמצאת בפיגור בתחומים מסוימים, לפעול על-מנת שלא להישאר מאחור בתחומים הנבדקים כמו כלכלה, רווחה ובריאות.
מובילים בניהול טכנולוגיות לייעול משק המים
הדוח החדש, שמנתח את המגמות העולמיות בחקלאות בין השנים 2021-2012, קובע ממצא עגום: ברבע מהקרקעות בעולם איכות הקרקע החקלאית מידרדרת, דווקא בתקופה שצופה עתיד עם מחסור במזון וצורך בהגדלת תפוקה של 60%. משמעות ממצא זה היא שיש צורך להגדיל את פוטנציאל הייצור מכל דונם אדמה, קרי לנהל באופן יעיל את צריכת המים והדשנים.
הדוח של הארגון מציין את ישראל כדוגמה מצוינת, בשל היותה מובילה בניהול טכנולוגיות לייעול משק המים ובהן שיטת הטפטוף וחדירה לאזורים צחיחים. הדוח גם מציין את המעבר ממים שפירים למים קולחים, וישראל בעניין זה היא שיאנית עולם של ניצול של כ-86% מהמים המושבים, בעוד ספרד, הנמצאת במקום השני, מגיעה רק לכ-25%. יחד עם זאת, איכות המים המושבים אינה מספקת וראוי היה שכל מי הקולחין יהיו באיכות שלישונית, שכן מים מושבים באיכות נמוכה יותר, גורמים למליחות ותורמים לירידת איכות האדמה. הדוח הנוכחי מציין שכ-54% מהמים המושבים מתאימים לכל סוגי הגידולים וזהו גידול של 100% לעומת הדוח הקודם שפורסם ב-2007, אך עדיין יש מה לעשות על-מנת לשפר את איכותם של המים המושבים. הדוח צופה כי הקמתם של מתקני ההתפלה בישראל ישפרו את מצב המים.
עוד מציין הדוח את החקלאים הישראלים שמצליחים ליצור יותר מזון מדונם עם פחות מים, ובכך הופך את החקלאים הישראלים ליזמים פורצי-דרך.
הדוח אינו מציין זאת, אך לפני מספר חודשים ביקרה בישראל משלחת של חקלאים מצרפת, מדינה שבה אזורים חקלאיים נרחבים. במסגרת ביקורם בארץ התפעלו חברי המשלחת הצרפתית בין היתר מהקשר היומיומי הקיים בין החקלאים למרכזי המחקר והפיתוח (מו"פ) הפזורים במקומות שונים בארץ והיישום של ממצאי המחקר בשטח. זה אכן היופי של החקלאים בארץ, שלמרות שהתמיכה בחקלאות היא בין הנמוכות במדינות ה-OECD, מצליח החקלאי בזכות שימוש יעיל במים, ניצול הידע הנצבר במו"פ וההתמדה, להתמודד עם קשיים לא מעטים - ובהם פגעי הטבע, הצפה של תוצרת בשוק, בעיות של כוח עבודה, שערי מטבע ועוד.
גם מגדלים, גם יזמים, גם משווקים וגם כלכלנים
את החקלאים בישראל לא נמצא בין שיאני השכר בארץ והם גם לא קרובים לשם. ההכנסה לחקלאי הישראלי אינה מובטחת, שכן הוצאות גידול התוצרת מחייבות הוצאתן, אך לא מבטיחות הכנסה בצידה. מדובר באנשים מחוספסים הקמים עם אור ראשון ועובדים עבודה פיזית גם בשמש היוקדת וגם בימי החורף והרוחות. בעבודתם הם שומרים על שטחים פתוחים, מפנים מי קולחין (שאחרת היו נשפכים לים), תורמים לביטחון התזונתי, מבטיחים תוצרת טרייה, מרביתם בפריפריה ועוד.
החקלאים המודרניים נדרשים להיות מגדלים מוצלחים, יזמים, משווקים, כלכלנים, וגם להתאים את עצמם לצורכי השוק המשתנה ולדרישות איכות הסביבה ואיכות התוצרת. למרות הקשיים, החקלאים הישראלים זוכים להערכה ולהוקרה בעולם על הישגיהם החקלאיים. השאלה היא, מתי הערכה ובצידה תמיכה יגיעו גם מהמנהיגות בארצנו.
* הכותב: דוד קוכמן הוא עו''ד, פובליציסט ומזכ''ל כפרי האיחוד החקלאי
