החוקרים הישראלים בועז לנגפורד, לאוניד פייגין, ולדמיר בוסלוב ויובל אלמליח מהמרכז לחקר מערות שבאוניברסיטה העברית (מלח''ם) שבו בימים האחרונים ממשלחת מחקר בינלאומית ששהתה במערה העמוקה בעולם ברוסיה. המערה המכונה ''קרוברה וורוניה'' נחשבת ל''אוורסט של המערות'' ונמצאת ברפובליקה האבחזית בדרום רוסיה.
במשלחת השתתפו חוקרי מערות מ-9 מדינות בהן רוסיה, ספרד, אנגליה ולבנון, והיא אורגנה על ידי ארגון חקר המערות האוקראיני. לדברי פרופ' עמוס פרומקין, מומחה למערות מהמחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית העומד בראש המלח''ם, המטרה היתה לשבור את השיא העולמי, שהושג לאחר שאחד הצוללנים הצליח להגיע לעומק של 2,196 מטר מתחת לפני השטח, 5 מטרים נמוך יותר מהשיא הקודם.
הגישה אל עומק המערה התבצעה בגלישה על חבלים תוך מעבר במסלולים מורכבים שנבנו בהתאם לנתיב זרימת המים במערה. טמפרטורת המים מגיעה לכ-2 מעלות וחברי המשלחת נאלצו לצלול בהם על מנת להתקדם אל חלקה הנמוך של המערה. הפעולה הקשה ביותר הייתה הטיפוס החוצה עם הציוד הכבד, לאחר ימים רבים בהם שהו בחושך במחנות בסיס שהוקמו על גבי משטחי בוץ. במהלך השהות במערה פרץ לפתע שיטפון בעומק האדמה ואילץ את המשלחת להמתין בניתוק מוחלט במשך כ-30 שעות. בארוע נהרג צוללן שהיה במשלחת מקבילה.
חברי המשלחת הישראלית עבדו במערה בעומקים שבין 500 ל-2,080 מטר ובמהלך עבודתם שברו מספר שיאים ישראלים בתחום המערנות: 2,080 מ' מתחת לפני השטח היא הנקודה הנמוכה ביותר אליה הגיעו ישראלים עד כה והיא גם הנקודה הנמוכה ביותר בעולם אליה ניתן להגיע ללא צלילה טכנית. לאוניד פייגין שהה במערה 24 יום רצופים - הזמן הרב ביותר אותו בילה ישראלי עד כה מתחת לפני האדמה.
בועז לנפורד, העוסק במדידות ובמיפוי של מערות במלח''ם מספר: ''ההכנה למסעות כאלה היא ממושכת וכוללת גם הרבה עבודה מנטאלית. כבר כמה שנים ניסיתי להגיע אל המשלחת הזאת, ואני שמח שבסופו של דבר הצלחתי. אחד הדברים המרגשים במשלחת היה לגלות מין חדש של דג שקוף השוחה במים בטמפרטורה של 2 מעלות בעומק אלפיים מטר''.
''חקר המערות הוא תחום שחייבים לעבוד בו יחדיו, כי הירידה לעומקים דורשת אנשי צוות רבים, במיוחד במערה כה מסובכת כמו קרובה'', מדגיש פרופ' פרומקין. ''המטרה הבסיסית של חקר המערות היא בראש ובראשונה להבין את המערות, מי התהום, ההתפתחות הגיאולוגית והאקלים הקדום שהיה בכדור הארץ. אחת השאלות המעניינות לגבי קרוברה וורוניה היא איך המערה הגיעה לעומק כה רב, וההנחה היא שהדבר קשור לירידת מפלס הים בתקופות הקרח או בתקופות קדומות יותר''. לדברי פרומקין, מלבד החשיבות המדעית שבחקר המערות, רבים מחוקרי המערות עושים זאת גם בשביל האתגר האישי וההרפתקה. ''צריך לזכור שהמערות נותרו המקום האחרון בעולם בו עדיין אפשר להיות האדם הראשון שכף רגלו דורכת במקום חדש''.
