הפורטל הישראלי לחקלאות טבע וסביבה

חדשות חקלאות, טבע, סביבה וההתיישבות הכפרית מדור החדשות


כפטריות אחרי הגשם


בישראל למעלה מ-400 מיני פטריות כובע, חלקן טובות למאכל וחלקן רעילות. לפטריות חשיבות עצומה במכלול האקולוגי ובמגוון הביולוגי, בזכות יכולת הפירוק של חומר אורגני המכיל אנזימים ייחודיים. האם יש שיטה לאבחון פטריות רעילות ? ואיפה תוכלו להנות מטיול בחורש ולראות את הפטריות אחרי הגשם. הכל בכתבה

החברה להגנת הטבע  13-11-2012


ברחבי הארץ צצות פטריות שונות ומשונות מעשרות מינים כמעט בכל אזור בו ירד גשם. שורות אלו אינן מיועדות למנוסים אלא לאלו שרוצים להתנסות בחיפוש אחר פטריות והנאה מהטיול בחורש וביער אחרי הגשם.

קצת על ממלכת הפטריות: בעבר המדע היה פשוט יותר ומדויק פחות ועולם החי התחלק לממלכת החי וממלכת הצומח, בה נכללו הפטריות. כיום הוא מתחלק לחמש ממלכות, שאחת מהן היא ממלכת הפטריות. הסיבה העיקרית לכך היא, שכל הפטריות אינן מכילות כלורופיל ואינן מבצעות פוטוסינתזה, אלא חיות על חומר אורגני, חי או מת.

לפטריות חשיבות עצומה במכלול האקולוגי ובמגוון הביולוגי, בזכות יכולת הפירוק של חומר אורגני, הודות למגוון רחב של אנזימים ייחודיים. האדם למד לזהות תכונות אלו לצרכיו והפטרייה השימושית ביותר היא השמרים, המשמשים בכל תעשיית הלחם והיין. פטריות רבות מגנות על עצמן על-ידי חומרי רעל שחלקם קוטלי חיידקים יעילים ובראשם כמובן הפניצילין. לכן לא פלא שפטריות כובע רבות הן רעילות והאבחנה בין הרעילות לפטריות המאכל דורשת התמחות מיוחדת.

שיטות לאבחון בין פטריות טובות לרעילות

אין דבר כזה!! גם למומחים הגדולים ביותר אין שיטות פלא לאבחון כזה והדרך היחידה להבדיל היא הכרות אישית בדוקה ומדויקת עם הפטריות. בניגוד לצמחי תבלין אחרים, כאן מחיר הטעות עלול להיות כבד ואף קטלני ולרבות מפטריות המאכל יש קרובות דומות להן - אך רעילות.

ובכל זאת, אפשר להתחיל וללמוד בזהירות את הנושא, לבדוק היטב במגדירים ובתמונות ובכל מקרה לא לאכול - לא לקחת סיכון ובודאי לא עם ילדים. בניגוד לתחומים רבים - כאן לא מומלץ להיעזר באינטרנט שבו איכות התמונות אינה טובה מספיק. יש לחזור לספרים הישנים והטובים: פטריות הכובע בישראל מאת ניסן בנימיני בהוצאת הקיבוץ המאוחד, או האנציקלופדיה של החי והצומח, כרך צמחים חסרי פרחים. באלו יש תמונות והגדרות ברורות.

יוצאים לשטח

רוב פטריות המאכל גדלות בעיקר בדצמבר-ינואר. השכיחות ביותר ביניהן הן: אורניה מצויה, אחלמית ערומה, אזניית הכלך ופקועה מצויה. הנדירות יותר: דיואית מצויצת, פקועה הדורה, פקועת השדה, נטופה ערבה, גושית נאכלת ועוד.

שתי הראשונות קלות יחסית לזיהוי, אך שוב אזהרה - אין להסתמך על הכתוב כאן לצורך זיהוי ויש להיעזר בספרים שהומלצו.

אורניה מצויה: השכיחה והפופולרית בין פטריות ארצנו וכאן גם הבעיה- ברוב חורשות האורנים הקרובות למקומות יישוב קשה למצוא אותן כי רבים מכירים אותן ומקדימים לאסוף. הסיכוי גבוה יותר ביערות אורנים מרוחקים ורצוי צעירים, שם הריכוזים גבוהים יותר. צבע הכובע חום-צהבהב עד חום אדמדם בקוטר 5-15 ס"מ, רירי מאד בעיקר בצעירות, בחלקו התחתון נקבוביות בצבע זהוב דמויות ספוג, בניגוד לרוב הפטריות בהן יש דפים למטה. הרגל גלילית, לא תפוחה ולא מרושתת. ועוד סימן הכר חשוב- כשמה היא גדלה מתחת לאורנים. פטרייה דומה לה הגדלה מתחת לאלונים היא רעילה!

לפטריות הטובות הבאות לא ניתן כאן סימני זיהוי רבים ושוב נשלח אתכם להעזר בספרים, רק כמה טיפים להקל על החיפוש.

אחלמית ערומה: שמה מגיעה מאבן האחלמה, אחת מאבני החושן שצבעה סגול וצבע זה מבדיל אותה מרוב הפטריות. שכיחה מאד בדצמבר-ינואר.

אזניית הכלך: שכיחה בדצמבר-ינואר, בעיקר בגלבוע, מתחת לאורנים ולשיחי כלך. הכלך הוא שיח מהמשפחה של השומר ועליו דומים אך חסרי טעם.

פקועה מצויה: ממשפחת השמפיניון הידועה, שכיחה בנובמבר-ינואר בשדות ומדשאות. בסוג פקועה מספר מינים טובים אך גם מינים דומים רעילים ויש להבחין היטב.

כמהין: פטריית המעדן היקרה הזו שונה מאלו שהוזכרו- אין לה צורת כובע על רגל אלא גוש בתוך הקרקע צמוד לשורשי צמחים והיא גדלה בא"י בצפון ומרכז הנגב ומהווה עניין כלכלי למומחים, בעיקר הבדואים.

* הבהרת החברה להגנת הטבע: אין בכתבה זו המלצה לאכילת פטריות מהטבע והאחריות הבלעדית חלה על הקוראים.

קבלו כמה הצעות למסלולי טבע יפים לימים שאחרי גשם, בהם אולי תוכלו לראות פטריות - בקישור כאן