חקלאי שהקים בשנת 79' משתלת דקלים וציקסים על קרקעות שחכר ממינהל מקרקעי ישראל, קיבל בשנת 96' הודעת פינוי מהמינהל. בעקבות זאת החלו להתנהל הליכים משפטיים בין הצדדים, שהסתיימו בהסכם פשרה שבו התחייב המינהל לפצות את בעל המשתלה תמורת הפינוי.
בהתאם לכך, פינה בעל המשתלה את הקרקע, והגיש לוועדת הפיצויים של המינהל תביעה על מנת לקבל את הפיצוי שהגיע לו, אשר עמד לטענתו על 9,136,680 שקלים. אלא שלבסוף, אושר לו פיצוי של 850 אלף שקלים בלבד.
לפיכך, הגיש בעל המשתלה תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב כנגד המינהל, בה דרש פיצוי של 3,246,893 שקלים בגין שווי ההשקעה שלו בקרקע לרבות הצמחייה הרבה שטיפח. בעל המשתלה טען, כי למרות שיום לפני הפינוי הגיעו שני שמאים מטעם המינהל, שערכו ספירת מלאי ובדקו את מצב המשתלה והעריכו את שווייה במליוני שקלים, הגיש המינהל לוועדת הפיצויים חוות דעת של שמאי אחר לחלוטין, שהגיע לביקור במשתלה רק למעלה מחודשיים לאחר פינויה, כשהצמחייה כבר הייתה מוזנחת, ולאחר שנגנבו מנה שתילים רבים.
המינהל טען מנגד, כי הביקור של השמאים טרם הפינוי נועד רק לשם מתן הצעת מחיר, ולבסוף החליט להזמין את חוות הדעת משמאי אחר, שיש לקבלה. בנוסף, הגיש תביעה נגדית להשבת 750 אלף שקלים מתוך הפיצוי ששילם לתובע.
'טעם לפגם' בחוות הדעת של המינהלהשופט רמי אמיר קיבל את התביעה של בעל המשתלה ודחה את התביעה הנגדית שהגיש המינהל. השופט ציין, כי אין חולק, כי חוות הדעת של שני השמאים טרם הפינוי הוזמנה על ידי המינהל, בניגוד לטענתו, אולם בעוד שחוות הדעת שלהם מעידה על כך שהצמחים במשתלה היו בריאים, ירוקים ומטופלים (מצב שאושר אף על ידי המפקח מטעם המינהל), הרי שבחוות הדעת המאוחרת, שנערכה כחודשיים לאחר הפינוי, תוארה המשתלה באופן שלילי למדי.
"אני סבור, כי הערכת שוויה של הצמחיה במשתלה, למעלה מחודשיים לאחר מועד הפינוי, היא בעייתית, בלשון המעטה.", כתב השופט והוסיף, כי יש טעם לפגם בעריכת חוות הדעת המאוחרת משום שעל הפיצוי לשקף את שווי הצמחים בעת הפינוי, ולא חודשיים לאחריו, במהלכם לא טיפל המינהל בצמחייה והזניח אותה. התנהלות זו של המינהל, כך נקבע, אינה ראויה ונגועה בחוסר תום לב, המפחית באופן משמעותי את היכולת להסתמך על חוות דעת השמאי מטעמו, ועל כן, על המינהל לפצות את בעל המשתלה בסכום שביקש. לפיכך נפסק, כי המינהל ישלם לבעל המשתלה 3,246,893 שקלים ובנוסף יישא בהוצאות של 500 אלף שקלים.
עו"ד סנאית מרקוביץ', העוסקת בתחום המקרקעין, מגיבה: "המינהל רצה למעשה לאכוף את הסכם הפיצוי כלשונו, כלומר, לשלם לתובע פיצוי בכפוף לחוות דעת בלי קשר למועד בו ניתנה. אלא שבתי המשפט לא מכירים בשמירה דווקנית על לשון החוזה, ורואים בכך פעולה הפוגעת ברוח העסקה ומטרתה, העומדת בניגוד לדרישת תום הלב בקיום חיובים על פי הסכם. בענייננו, צדק בית המשפט שעה שחייב את המינהל במלוא הפיצוי שהוערך על ידי השמאים ערב עזיבת התובע את המקרקעין, אך יחד עם זאת, חסרה לטעמי התייחסות עניינית לחובת הקטנת הנזק הרובצת על התובע"
לפסק הדין
לחצו כאןהידיעה פורסמה באתר המשפט הישראלי "פסקדין" 
למידע נוסף
בדיני מקרקעין
