מועצת הצמחים מקיימת השנה בפעם השנייה את תחרות "החקלאי המצטיין" במטרה לעודד חקלאים למצוינות וקידום ענפי החקלאות. הפרס הוענק לחקלאים המצטיינים בכל אחד מהענפים: ירקות, פירות, הדרים וזית, וכן לנציגים מבין אנשי המחקר, ההדרכה והשיווק בתחומי הצומח. טקס הענקת הפרסים יתקיים ביום חמישי 9.5.2013 בשעה 14:15 באודיטוריום ע"ש כהן, בקריה החקלאית בית דגן, במעמד שר החקלאות ישיר שמיר
המצטיינים נבחרו לפי קריטריונים שונים, כמו הצטיינות בתרומה לענף החקלאות בכללותו, תוך הקפדה על תרבות חקלאית ויעילות בעבודה ובניהול משק, הטמעת שיטות חדשניות ויישום רעיונות מקוריים, הישגים יוצאי דופן ועמידה בתקני ייצור, תרומה משמעותית בתחומי המחקר וההדרכה, קידום והעדפת תוצרת ישראלית ועוד. ואלה הסיפורים...
המצטיינים בענף הירקות נועם יעקובא מושב ניר בנים משק יעקובא במושב ניר בנים, שבצפון חבל לכיש, הוקם בשנות החמישים, שלושה דורות של חקלאים גאים ומשק שהוא מראשוני מגדלי הארטישוק בארץ. נועם (56) מגדל במשק 300 דונם ארטישוק, כ-10%- מכלל גידול הארטישוק בישראל, והוא נחשב לאחד ממגדלי הארטישוק הגדולים בארץ. עונת הארטישוק היא מנובמבר ועד מאי. זהו שיח קוצני רב שנתי, המתנשא עד לגובה של 2 מטרים, והזנים הבולטים בארץ הם הסגול והירוק. "זה אחד הירקות הכי קשים ובעייתים לשיווק", מספר נועם ומוסיף, "חיי המדף שלו מאוד קצרים. לא ניתן לאכול אותו ככה ולכן החוכמה היא לא לגדל, אלא לשווק. לכן הוספתי לפני יותר מ-15 שנה את הסיפור שלנו + ערך תזונתי על כל קרטון שנשלח לסופר".
נועם עושה רבות למען שיווק הארטישוק, החל מסיור מודרך בשדות ועד אירוח בסופי שבוע, כאשר במקום מוגשים מטעמים ותבשילים רבים על טהרת הארטישוק, והכול ממטעמי מטבחו. בסיורים הרגליים בשדות הארטישוק מסביר נועם מהו מקור הארטישוק, סגולותיו הבריאותיות ושימושיו הרבים, ועל הדרך "מרביץ" ציונות חקלאית ישראלית לקהל שהוא בדרך כלל עירוני, שעומד משתאה נוכח גילויו מאין מגיע האוכל בצלחתו. "כל ילד שמגיע לסיור שלי ורואה איך מגדלים את הארטישוק בשדה יוצא נפעם וטועם את הירק. מכאן הדרך להתאהבות - היא קצרה. העיקרון שאני מאמין בו הוא לחנך את הדור הצעיר ולהכיר לו את הארטישוק כדי שהוא יבוא וידרוש מאמא שלו לאכול אותו לארוחת ערב. "בנוסף אני שותל מאוד שתילים בגינות קהילתיות ובתי ספר כי ברגע שילדים רואים איך גדל ארטישוק הם בסוף יאכלו אותו. אני נותן בחינם מתוך אמונה שכמה שאני נותן – כך אני יקבל יותר. אתם מכירים את הפתגם שלח לחמיך?"
נועם פועל נמרצות לקידום המוצר גם באתר האינטרנט, בחומרים פרסומיים שונים, בשיתוף פעולה עם שפים ועיתונאים מובילים, כדי לקדם נמרצות את המודעות לארטישוק, ובאמצעות העשרת השימוש להגביר גם את הצריכה.
למה דווקא ארטישוק? "תחילת דרכי טמונה באימא שלי שהייתה חיילת בנחל בקריית ענבים ואבא שלי חבר קיבוץ תצובה. כל היום הם הלכו אחד לשני, מאוהבים. יום אחד היא עברה בכפר עין רפא ואמרה לאבא שלי שהיא ראתה שמשפחת גמיל אוכלת קוצים (ארטישוק הוא סוג של קוץ) . אבא שלי לא התרגש כי הוא הכיר אץ זה מהבית שלו,אבל הבטיח לה שיגדל ארטישוק בשבילה.. וכך באמת היה: הם עזבו את הקיבוץ והתחילו לגדל ארטישוק. אבא שלי גידל 20 דונם, אך כשאני נכנסתי לעסק גדלנו ל-400 דונם. עד היום אימא שלי קמה איתי כל שבת ועוזרת לי לבשל ארטישוקים לכל האנשים שבאים לסיור. לפני חצי שנה אני מקבל מייל ממישהי שרוצה לקנות 300 עצי ארטישוק . מסתבר שיש לה מסעדה בעין רפא – אני הכלה של גמיל. כל שנה אני שותל מאוד שתילים בגינות קהילתיות ובתי ספר כי ברגע שילדים רואים איך גדל ארטישוק הם בסוף יואכלו אותו. אני נותן בחינם".
על כל פעולותיו אלו לקידום מקורי ורבגוני למוצר, שהצברים הישראליים רק החלו להכיר, נבחר נועם יעקובא לקבל השנה את אות החקלאי המצטיין בענף הירקות.
נועם יעקובא מושב ניר בנים שלומי הירשפלד - מנהל גד"ש קיבוץ קלי"ה בצפון ים המלח הציל את הגדשי"ם של ים המלח - הסיפור של שלומי (58) מתחיל בגידולי השדה של קיבוץ קלי"ה, שכן הם נמצאים באזור ייחודי בארץ. מצד אחד מדובר בשטחים מלוחים מאוד עם מי תהום גבוהים ומצד שני מדובר בשטחים חצציים, שלא אוחזים מים ומקשים על ביצוע עיבודים וזריעות.
קיבוץ קלי"ה ממוקם באזור חם מאוד, במיוחד בלילה ועקב הקרבה לים המלח, מאפיינות אותו רוחות עזות בסתיו ובאביב. כמות הגשמים באזור מועטה, כ-50- מ"מ בשנה, והמים מגיעים מדי שנה בדמות שיטפון, שגורם לנזקים בתשתיות ובגידולים.
הגד"ש במקום קיים עוד מימי הקמת היאחזות קלי"ה. בשנת 1991 הגיע שלומי הירשפלד למקום עם חיים קורן, לחפש שטח לאבטיח מוקדם. הגד"ש עמד אז לפני סגירה עקב הקשיים. שכרו שטח ליד אתר הקומרן והחלו לעבד את השטח. באותה שנה גידלו אבטיח, שטעמו נעשה לשם-דבר בשוק הישראלי. בעונת הגידול שלאחר מכן נוצרה שותפות עם אנשי קלי"ה, שעובדת בידידות עד היום. בשנים האחרונות מתחיל להשתלב בעבודה דור צעיר של ילידי קלי"ה, שרואים את עתידם במקום ובעבודה החקלאית.
בשנים הראשונות גידלו אבטיח, בצל ומלונים ליצוא, ומצאו שלמרות קשיי הגידול, מקבלים במקום אבטיחים מתוקים במיוחד ובצלים חריפים. בהמשך הרחיבו את מגוון הגידולים גם לתבלינים במנהרות עבירות ולגידולים אורגניים ליצוא.
הירשפלד מספר: "היינו מגדלים אבטיחים בכל מיני מקומות בארץ, והגענו לקלי"ה בדיוק שסגרו את הגד"ש (1991). התחלנו לגדל אבטיח וראינו שזה אפשרי למרות הקשיים, השטחים היו מאוד קשים, עם אבנים, אבל לא התייאשנו, הבאנו טרקטור גדול והתחלנו לחרוש את השטח. לימים, התברר לנו שהאדמה המלוחה גורמת לטעם מתוק עז באבטיח.
כשהתחלנו לגדל אבטיחים, קיבוץ קלי"ה החליט לסגור את הגד"ש (בזמנו 600 דונם), היום אנחנו כבר מגדלים 1,500 דונם ומחזיקים 15% משוק (אפריל מאי) האבטיחים (ללא גריעינים).
גם הגדש"ים האחרים באזור מאוד התפתחו, חלקם השתמשו בידע שאנחנו יצרנו פה. עד היום אני מייעץ לכל הגידולי שדה באזור בתחום האבטיחים, בצל, מוסיף הירשפלד.
כיום אנחנו מגדלים לא רק אבטיחים אלא גם בצל, שום, פלפל חריף ירוק ועגבניות אורגיות לייצוא.
בשנים האחרונות הכניסו שיטה לחיסכון במים בגידול אבטיחים, בשיתוף עם חברת נטפים והמדריכים שמשון עומר ודוד סילברמן, אשר חוסכת כ 25% מצריכת המים בעונה ועוזרת לשמור על אותו היקף גידולים למרות הקיצוצים במכסות המים. "הנחלנו שיטת השקיה שנקראת "טיפטוף מקובץ" – שיטה שמזרימה את המים רק לאיזור השתיל וחוסכת כ- 25% מתצרוכת המים לאבטיח – מדובר על חיסכון של 100-150 קוב לדונם לעונה".
על הפעילות וההצלחה בקידום החקלאות באזור קשה אקלים מקבל שלומי הירשפלד וצוות קלי"ה את אות החקלאי המצטיין בענף הירקות.
שלומי הירשפלד - מנהל גד"ש קיבוץ קלי"ה איתן אביבי, קיבוץ עין חרוד מאוחד מצא פיתרון לטפיל עלקת שתוקף ירקות למיניהם– טכניקה המביאה בשורה לעולם כולו: איתן אביבי (48), מגדל תבלינים לייבוש, ירקות לתעשיית המזון (תירס, שעועית, אפונה, עגבניות), כותנה, חיטה, חוחובה (לתעשיית השמן), ירקות לשוק הטרי (בצל, גזר, אבטיחים, שום ועוד…). שטחי הענף מחולקים על שלשה אזורי גידול עיקריים הנבדלים זה מזה באקלימם ובסוגי הקרקעות שלהם: "העמק" – אזור הנמצא תחתי הגלבוע, "שטחי הבית" – אזור שגבולותיו הם: עין חרוד בדרום, רמת צבי בצפון- מזרח וגבעת המורה בצפון -מערב, אזור "כוכב הירדן". השונות בין האזורים השונים מאפשרת גידול ושיווק תוצרת על פני כל השנה בהצלחה מרובה. הענף מעבד כ-10,000 דונם של גדולי שדה וירקות על פני כל השנה.
בקיבוץ יש צוות הענף מונה כ-10 עובדים קבועים (רובם חברי קיבוץ) וביניהם שלושה אגרונומים. בעונות הלוחצות נעזרים בכוח אדם זמני. טיפוח האון האנושי הוא חלק חשוב בסדר יום של הענף וככזה אביבי משקיע בקורסים מקצועיים ובהכנסה של טכנולוגיות חדשניות כגון חקלאות מדייקת (GIS) וניהוג אוטומטי.
"נולדתי לחקלאות אבא שלי גידל וכל חיי חשבתי להמשיך בכיוון . אני רואה בזה דרך חיים. אני מאמין שישראלים צריכים לעבד את הקרקע ולכן אין לנו עובדים זרים. אני רואה ערך גם להכניס חבר'ה צעירים לעבודה. אני נותן להם אחראיות כך שהם מרגישים שותפים פעילים בחלקות שלנו. אני משקיע בהם גם בימי עיון ולימודים. החבר'ה הם בדר"כ מהקיבוץ עצמו - אנחנו יוצרים אצלהם מחויבות לבוא בימי שישי, כאשר אין ביה"ס. אני מאמין שהחקלאות בישראל תורמת לביטחון של המדינה ולביטחון התזונתי שלנו . אנחנו לא צריכים להיות תלויים במדינות אחרות אלא לספק לעצמנו את המזון ולכן אנחנו עובדים בשיטת "שימור הקרקע" – אנחנו שומרים על הקרקע ע"י מחזור זרעים מסודר והימנעות של סחף ע"י מתקני שמירה מיוחדים שאנחנו בונים.
בשטחי הענף נערכים ניסיונות רבים ביניהם מיזם העלקת בעגבניות ובגזר כמו כן תצפיות חקלאיות רבות על ידי המגדלים, חברות הדברה ומדריכי משרד החקלאות. "מאוד חשוב לי לערוך ניסיונות בחלקות שלי. אנחנו רואים בכך כערך מוסף וכך מצאנו פיתרון לטפיל עלקת. יש לנו בעיה חמורה בגלל טפיל בשם עלקת – צמח שלא יודע לעשות פוטוסינטזה בעצמו ולכן מתעלק על השורשים של גידולים שונים. אנחנו פיתחנו ממשק, בשת"פ עם מנהל המחקר החקלאי בנווה יהב, כך שגידולי עגבנייה וגזר ידעו להתחמק מהטפיל. לפני נוסחא מסוימת, אנחנו נותנים ריסוס ומיד אחרי זה ממטירים את השדה במים – כך אנחנו "תופסים" בדיוק בזמן את הזרע של הטפיל. איך עשינו זאת? הכנסנו מצלמות לקרקע ועקבנו אחר הטפיל כך שאנחנו יודעים בדיוק מתי לרסס את הזרע כדי שלא יתרבה. מדובר במיזם ארצי שמשרד החקלאות השקיע בו כ-3 שנים. התורה הזו יוצאת לארץ ולכל העולם. זו בעיה אקוטית שהייתה במספר מדינות. כמו כן אנחנו מגדלים עגבניות לרפואה מדובר בעגבניות עתירות בליקופן (עגבניות LRT), הם משמשות בתור נוגדי חימצון ומכניסים אותם לתרופות נגד סרטן. כך למשל חברת ליקורד רוכשת את העגבניות הללו.
הענף נחשב למוביל בין ענפי האזור בתוצאותיו החקלאיות והכלכליות.
איתן אביבי, קיבוץ עין חרוד מאוחד דרור גדיש, בעלים של "גדיש חקלאי הערבה" במושב עין יהב בערבה דרור דור שני, בן למייסדי עין יהב, ניהל במשך 3 שנים את הטרנזיט המרכזי של המושב, לאחר שחרורו מצה"ל. עבר למרכז הארץ ועבד כמנהל מחסן ומאוחר יותר כמנהל תפעול. בשנת 1998 חזר לעין יהב, השתלב בהנהלת "יופי של ירקות" ונבחר ליו"ר ההנהלה, למשך ארבע שנים. בהמשך מונה למנכ"ל החברה, למשך 6 שנים. במהלך תקופה זו היה אחראי לבניית המותג, להקמת מערכת לבקרת איכות מתגמלת, להובלת קמפיינים לפרסום, להעלאת רמת האיכות, לפתיחת אפיקים מוסדיים לשיווק ועוד. הצוות הורכב מאנשי האזור, לשמירה על המשכיות ולבניית מערכת תפעולית החוסכת בכוח-אדם ומקצרת את תהליכי השינוע ללקוחות.
מאוחר יותר פתח דרור חברה משלו, "גדיש חקלאי הערבה", שקמה כדי לבסס את הדרך בה הוא מאמין, תוך בניית מותג איכותי ובאמצעותו בניית קהל לקוחות בעל זיקה משותפת. בחברה ישלטו החקלאים המשווקים באמצעותה. "גדיש חקלאי הערבה" תפנה את התוצרת החקלאית לשווקים השונים על-פי דרישותיהם, מהאיכות הגבוהה ביותר ועד רמת תעשייה, כל שוק על-פי דרישותיו. התוצרת תגיע אך ורק מאזור הערבה, מאילות בדרום ועד נאות הכיכר שבצפון, ולא מעבר לזה. כל התוצרת תעבור ביקורת איכות לפני יציאתה. החברה תיתן לחקלאי מעטפת, מקניית התשומות ועד הבאת הפדיון חזרה למשק. העבודה תתבסס על מגדלים קבועים, על-פי תוכניות גידול וקטיף שנתיות. באמצעות החברה דרור מתעתד לבנות קבוצת מגדלים איכותית, שמאמינה בשיווק איכותי לשוק מקומי ולא כברירת מחדל.
על החשיבה והחדשנות ועל המקצוענות בביצוע מוענק לדרור גדיש אות משווק מצטיין בענף הירקות.
דרור גדיש, משק גדיש, עין יהב המצטיינים בענף הפירות איתי מתוקי מרכז מטע מנגו, קיבוץ רביד בנה מודל של חקלאות עצמאית (ללא עובדים זרים), לומדת ומלמדת: איתי מתוקי (32), יוצא הנחל ובוגר הנוער העובד, הגיע לקיבוץ רביד ובנה צוות חקלאי צעיר: "נכנסו לחקלאות מטעמים אידיאולוגים ואהבת הארץ. ראינו בקיבוץ אפשרות לפתח תוכנית חינוכית הקשורה לחקלאות, שכן רוב חברי הקיבוץ מתעסקים בפעילות חינוכית. "אנחנו צוות של 5 אנשים. כולנו יוצאי הנחל ובוגרי הנוער העובד ואנחנו מגדלים 320 דונם של מנגו, 10 דונם של ליצי, אשכוליות וקלמנטינות ב-52 דונם, באזור מורדות הר רביד לכיוון הכנרת. כל הפירות שלנו הולכים לייצוא. "הדרך שלנו היא לקחת אחריות. דרך העבודה אנחנו מרגישים את החיבור לאדמה. אנחנו מאמינים ששיטת העבודה שלנו משפרת את איכות המוצר.
אנחנו מנסים לחשוב מחוץ לקופסה ולגדל את גידולנו עפ"י 'חקלאות לומדת'. מאוד חשוב לנו נושא איכות הסביבה, הפחתת השימוש בחומרי הדברה, ובגישה של חקלאות ידידותית", מוסיף מתוקי.
החל משנת 2006 הפסיקה העבודה מול חברת העיבוד וקיבוץ רביד עבר לעיבוד עצמאי. מהלך זה לווה בהרחבת הצוות החקלאי ובלקיחת אחריות כוללת, מקצועית, כלכלית, ערכית וחינוכית, על הנעשה בחקלאות.
הצוות מבצע את כל העבודות במטע בכוחות עצמו ואינו מעסקי עובדים זרים מזה 7 שנים. העבודות החקלאיות מתבצעות בעזרת חניכים של הנוער העובד והלומד, המתחנכים בקיבוץ. בכל עונות השנה מגיעות קבוצות נוער וצעירים מכל רחבי הארץ לסמינרי עבודה במקום. הסמינרים מורכבים מעבודה במטע, על-פי הרמה המקצועית של חברי הקבוצה, וממפגשי למידה בנושאי חקלאות, התיישבות, מים, קרקעות, ציונות ועוד. "אנחנו מגייסים חבר'ה אחרי צבא שגרים בקומונות של הנוער העובד ועוסקים בהוראה וחינוך. הם מגיעים לפה בתקופות הקטיף והגיזום, עם הדרכה נכונה, הם יודעים לעבוד לא פחות טוב מכל שכיר בענף החקלאות".
הצוות שם לעצמו למטרה להגדיל את המטע ולשפר כל העת את כלכליותו וגם לחנך ולהכשיר צעירים ישראליים לעבודת האדמה ולערכי ההתיישבות, העבודה והצדק המקובלים בה.
"הדרך שלנו היא לקחת אחריות. דרך העבודה אנחנו מרגישים את החיבור לאדמה. אנחנו מאמינים ששיטת העבודה שלנו משפרת את איכות המוצר.
עוד מוסיף: "יש לנו פרויקטים חינוכיים לנוער. כמו אגודת איגי – אירגון נוער גאה. בנוסף מגיעים אלינו גם בתי ספר מקצועיים ובני נוער מהקיבוצים והמושבים 3 פעמים בשנה". התשלום לא אישי, אלא הולך לבית הספר.
על דרך פעילותם הייחודית של אנשי צוות המטעים בקיבוץ רביד, מקבל בשמם מרכז מטע המנגו, איתי מתוקי, את אות החקלאי המצטיין בענף הפירות.
איתי מתוקי מרכז מטע מנגו, קיבוץ רביד גדעון זיו (ציגי) קיבוץ יטבתה הביא למהפכה בגידול תמרים בערבה: ציגי (75) הגיע ליטבתה במסגרת שירותו הצבאי בנח"ל, לאחר תום לימודיו בבית הספר החקלאי כדורי, שם למד והתמחה בגידול עצי פרי. עם בואו שובץ באופן טבעי לעבודה בענף התמרים, שהיה בארץ בחיתוליו. בזכות חריצותו ורצונו הטוב, הפך תוך זמן קצר למרכז ענף והתמחה בגידול תמרים בעזרת מדריכים מנוסים, בעלי תחושת שליחות, שהגיעו מעמק הירדן.
ציגי הפך תוך זמן קצר למומחה בזכות עצמו, בשל סקרנותו הטבעית, היסודיות, ההתמדה והנכונות לשתף פעולה עם מגדלים, מדריכים וחוקרים ממכוני מחקר שונים, שבעזרתם ביצע ניסיונות רבים ומחקרים בסיסיים, שתוצאותיהם מלוות אותנו עד היום.
בהיותו איש טכני ברמה גבוהה, יצירתי ובעל תושייה, הוביל ציגי פיתוחים טכנולוגיים רבים לענף. הוא פיתח ושדרג את שיטות ההאבקה באמצעות מפוחים מסוגים שונים, ששיאם בפיתוח האבקת תמרים באמצעות מטוס. לזכותו של ציגי יש לזקוף את שיטת ההשקיה בטפטוף בתמרים, שגרמה למהפכה ביעילות ההשקיה והדישון ולהגדלת היבולים.
ציגי, שהגה במוחו הקודח רעיון של גידול תמרים ללא טיפוס על העץ, ניסה לפני כשלושים שנה ניעור גזע באמצעות מנער גזע וגרם, בעקיפין, לפיתוח מערכי גדיד ממוכן של מג'הול עסיסי, שיטה מהפכנית לחיסכון בימי עבודה.
בשנות התשעים התמנה ציגי לחוקר מטעים במו"פ ערבה דרומית ומדריך מטעים בשה"מ. במסגרת זו דאג להנחיל לדור הצעיר של מגדלי התמרים בערבה את עקרונות הגידול ואת האהבה לענף. בשנים אלו יצא ציגי עם משלחת מגדלים לקליפורניה, ללמוד את שיטות המג'הול האיכותי הקליפורני. עם שובם נבחנה השיטה בארץ, הונחלה למגדלים ואכן הביאה לשיפור משמעותי ביותר באיכות המג'הול המשווק, להתקדמות הענף כולו ולהעלאת הרווחיות.
"עבודת התמרים היא עבודה מסוכנת קשה ומצריכה כלי גובה יקרים. החזון שלי היה לפתח איזשזהי שיטה לכך שהפעולות של האבקה והגדיד יעשו מהקרקע או מהאוויר, ללא טיפוס על עץ. האבקה היא הפעולה החשובה ביותר לענף התמרים. אם הפעולה הזו לא מבוצעת נכון, אז אין פרי. בעזרה של "כים ניר" האבקנו את העצים במשך 15 שנה מהאוויר, עד שפיתחנו מפוחים שמאבקים מהקרקע – הם עושים את אותה עבודה בעלות יותר נמוכה.
שיטה זו אפשרה לנו להגדיל את מטעי התמרים למאות אלפי עצים. עוד גורם שאיפשר הגדלה מאסיבית של מטעים היא פיתוח של תרבית רקמה, המאפשרת לייצור כמות גדולה מאוד של שתילים.
"את הגדיד התכוונו לעשות ע"י ניעור גזע: התחלנו בזן אחד, אך זה לא כ"כ הלך. היום אנחנו מנערים אלפי עצים – שיטה שחוסכת הרבה מאוד כח אדם. האנשים שמבצעים זאת נמצאים למעלה ומנערים את הגזע. בשיטה המסורתית מצליחים לגדוד 30-40 עצים במשמרת לילה (8שעות). בשיטה החדשה ניתן להגיע ל-200 עצים במשמרת. (את העצים גודדים בלילה בגלל הרגישות של התמרים לחום הגבוה בערבה).
על כל אלה ועל פעולות, מעשים ויוזמות נוספים שחולל ציגי בדרכו המקצועית הוא מקבל את אות החקלאי המצטיין בענף המטעים.
גדעון זיו (ציגי) קיבוץ יטבתה גדעון כהן, מושב רשפון המציא שיטה לגידול אפרסמונים, בזכותה היבול לדונם גדל פי חמש. הוריו של גדעון היו בעלי משק חקלאי במושב רישפון. כבר משחר נעוריו, עם שובו מבית הספר, עזר בעבודות המשק, שכללו רפת, לול, ירקות ופרדס. לאחר שחרורו מהצבא, בשנת 1962, החליט שייעודו בחקלאות ונרתם למשימה בכל מרצו ומאודו. גדעון התגלה כחקלאי רחב אופקים, שאינו שוקט על שמריו, ולצד העיסוק בכל ענפי החקלאות, המקובלים באותה עת, פנה גם לכיוונים חדשים. היה מראשוני מגדלי הירקות ליצוא ומראשוני מגדלי פרח השעווה בארץ.
בשנת 1980 נטע מטע אפרסמון, למד את הגידול, ועל-ידי עיצוב העץ בכיפוף הענפים וקשירתם לעמוד במרכזו ובעזרת התנאים המיקרואקלימיים המתאימים, הקיימים באזור רישפון, הגיע להישגים מרשימים ביבולים לדונם, באיכות הפרי ובעמידותו. בעקבות הצלחתו הפך ענף האפרסמון למרכזי במשקו ולענף מוביל ברישפון בכלל. "לי ולאחי, יש לנו 2 משקים עם קרוב ל-200 דונם של אפרסמונים. התחלנו בשנות ה-80', עם מטע שהוא כיום בן 33 שנה. ראינו שהאדמות שלנו מתאימות לגידול הפרי וצברנו ידע רב בגידול האפרסמון. פיתחנו שיטת תמיכה לגידול הפרי – אנחנו יודעים לעצב את העץ כך שיקבל את כמות האור המקסימלית. בזכות כך, אנחנו מגיעים ליבולים מאוד גבוהים ופירות מאוד איכותיים. אם הממוצע לדונם אפרסמון הוא 2-2.5 טון אנחנו מגיעים לכפול מזה ויותר. בזכות האיכות הגבוהה של הפירות הם נשלחים ישירות לייצוא (סינגפור, רוסיה, ארה"ב ואירופה). אני מעביר את הידע שלי למדריכים של משרד החקלאות. בכנסים וביקורים של חקלאיים".
לצד עבודתו כחקלאי עסק גדעון במשך שנים רבות בפעילות ציבורית, כחבר הנהלה ברישפון, כנציג המושב במוסדות חוץ וכיו"ר ארגון הקניות "מושבי השרון ועמק חפר".
הישגיו של גדעון כהן באפרסמון הם מופת לכל מגדלי האפרסמון, והמקצועיות שלו היא השראה לכל מגדלי הפירות בארץ. ב-2012- הגיע גדעון להישגי שיא של 10 טונות לדונם אפרסמון, יבולים שלא נראו כמותם בארץ, שהם גם הישג בקנה מידה עולמי.
גם כיום, כשהוא מתקרב לגיל 72, ממשיך גדעון לעבוד במשקו במלוא המרץ ואף לטעת מטעים חדשים, תוך שהוא ממשיך להאמין בחקלאות הישראלית ובערך המוסף הגבוה שהיא מביאה למדינה ולחברה בישראל. גדעון כהן לא רק מגלה מקצועיות כמגדל אלא גם מצטיין בשיתוף פעולה לקידום הידע החקלאי, ובצניעות רבה, ועל כל אלה הוא מקבל את אות חקלאי מצטיין בענף המטעים.
גדעון כהן, מושב רשפון המצטיינים בענף ההדרים יחיעם וניר אלטשולר, בנימינה הצילו את זן ה"אור" וה"אורה" ממכות הברד: יחיעם, יליד 1948, בוגר ביה"ס החקלאי מקווה ישראל, דור שלישי לחקלאים מבנימינה. מגדל 140 דונם פרדס קליפים, אשכוליות ותפוזים, מתוכם 50 דונם פרדס קליפים צעירים, ובנוסף גם כרם יין ובקר לבשר. יחיעם שותף לתצפיות ולניסיונות שדה בפרדסו, בשיתוף שה"מ, בנושאים כגון מחלת העלעלת, השקיה, דישונים, ריסוסי ג'יברלין, שימוש בטנסיומטרים אלקטרוניים וחיגור בזן האור. יחיעם הוא מהחקלאים הראשונים בענף ההדרים שהכניסו כיסוי רשת על הזנים "אור" ו"אורה", למניעת מכות ברד ונזקי סופה. חלקתו שימשה דוגמא לשאר המגדלים והמדריכים.
כיום יש בארץ מאות דונמים המכוסים ברשת, והשטחים יתרחבו בעתיד.
"האזור שלנו הוא איזור מוכה ברד – האור (קלמנטינה) הוא זן פטנט ישראלי ולכן צריך לשמור עליו (בלי זרעים ומאוד טעים – הזן הטעים בעולם). הרווחיות בפרדס היא ממוצעת החלטתי לא לקחת ריזקות ולכסות אותו ברשת שתגן עליו מברד ורוחות. בזכות כך קיבלתי ייבול שנחשב לאיכותי ביותר באזורנו (במקומות אחרים הקליפה שלו היא יותר גסה). בהתחלה פחדתי כי מדובר בהשקעה של 2,000 שקל לדונם, אך הרגשתי שהדבר הכרחי להצלת זן האור והאורה (האמא של אור). את דרכי התחלתי עם 10 דונם של פרי הדר, כעת אני מגדל על שטח של 80 דונם. הכל בזכות הרשת הזו - היא נתנה לנו שקט נפשי ויכולת לקטוף את הפרי על תקופה יותר ארוכה. בלעדיה לא הייתי מחזיק בהיקפים האלה".
בנו ניר, יליד 1977, בוגר הפקולטה לחקלאות, שותף בשנים אחרונות לאביו בטיפול במשק החקלאי ומשתתף בניסויי השדה בסיורים מקצועיים ומוסיף ידע מעודכן למשק המשפחתי. בנו השני, עומר, גם הוא בוגר הפקולטה לחקלאות, מנהל בפרדסי משפחת קרני בכפר יונה ומסייע אף הוא בהרחבת הידע המקצועי. "אני דור רביעי שעובד בפרדס, השילוב של הדור הצעיר עם הדור הוותיק יוצא צוות מנצח , שכן הדור הוותיק מביא את הידע והביטחון והדור הצעיר את הרעיונות המקוריים ואת הטכנולוגיה המתקדמת. יש לנו גם טנסי ומטרים (מכשיר שקורא את מידת הרטיבות בקרקע) – כדי לא להשקות בעודף וכך אנחנו חוסכים במים ומשקים בצורה אופטימאלית. הקריאה מגיעה אלינו במייל. להערכתי מדובר בחיסכון של 20%-30% מתצרוכת המים השנתית שאני משקה את פרדסי".
יחיעם שותף גם בפעילות ציבורית בענף ההדרים, חבר בוועדת מגדלים אזורית, בוועדת ביטוח של ענף ההדרים, פעיל בבית אריזה אפאי וכן יו"ר ועדה חקלאית בבנימינה-גבעת עדה.
על המקצוענות, החדשנות והתרומה הרבה לענף ההדרים מקבלים יחיעם וניר את אות החקלאי המצטיין בענף ההדרים.
ניר אלטשולר, בנימינה צביקה ענבל, מנהל תפעול הדרי מעון בנגב המערבי פיתח את זן האודם, קלמנטינות. צביקה (56) חבר קיבוץ סופה משנת 1986. עסק בקיבוץ בגידול מטעים ופרדסים. מגיל צעיר עוסק בעיקר בפרדסנות. עם הקמת פרדס הדרי מעון, בשנת 1996, הצטרף לצוות בתפקיד מנהל תפעולי. באחריותו כ-4,000- דונם פרדס אזורי, שניטע במסגרת "נגב של צמיחה", שותפות של 12 קיבוצים בחבל מעון. צביקה מנהל מסודר וקפדני של הפרדס המגוון, באמצעות צוות עובדים מסור. בפרדס מעל 20 זנים שונים, בעיקר קליפים ולימון. כל זן זוכה להתייחסות מקצועית נאותה, לטיפול מרבי ולתוצאות פיזיות וכלכליות מוצלחות. הפרדס איננו קופא על שמריו, ומדי שנה 5% מהשטח מוקצע לזנים חדשים.
תוך כדי עבודתו השוטפת בניהול הפרדס, צביקה חותר לחדשנות ולשיפורים בכל התחומים. הפרדס משמש "שדה ניסויים" למדריכים, לחוקרים ולחברות הזנה והדברה ומהווה "תחנה קבועה" בכל סיור מקצועי בנגב. צביקה חותר להכנסת זנים חדשים באמצעות עצי מדגם וחלקות קטנות של זנים חדשים, ובקיץ הקרוב יטעו ביוזמתו חלקה מיוחדת של זנים חדשים, במסגרת פרויקט הזנים של שה"מ.
"הפרדס שלנו הוא פרדס שיתופי של 12 קיבוצים השייכים לחבל אשכול. והוא חולש על 3,700 דונם. יש לנו זנים שונים של הדרים ביניהם תפוזים לימונים, קליפים למיניהם, ואשכוליות ופומליות. תמיד אני בקשר הדוק עם מכון וולקני לגבי מחקר ופיתוח ואני מקצה חלקות לזנים חדשים. עכשיו אנחנו משווקים את זן אודם של קלמנטינות לשווקים. זן זה התפתח בחלקת הניסויים שלנו ואני פיתחתי אותו לזן מסחרי. עכשיו אנחנו מייצאים אותו לאירופה. הזן מתאפיין בצבע כתום כהה בוהק, עם מעט גרעינים וטעמו משגע. כמו כן, אני מגדל זנים טבוריים של תפוזים – שאפשר לקטוף אותם באמצע עונת הקטיף (מרץ ואפריל) כך למעשה אנחנו יכולים לאכול גם תפוזים באמצע האביב.
בשנים האחרונות מתבצעת בפרדס הדברה של זבוב הפירות בשיטה ביולוגית, ללא חומרי הדברה (שימוש בזבוב מעוקר), והתוצאות מרשימות ומוצלחות. חלק מרכזי בהצלחה הוא היישום הקפדני של קטיף וסניטציה בפרדס. לצביקה יחסי חברות, אמון ושיתוף פעולה עם פרדסנים, חוקרים, מדריכים ובתי אריזה בכל הארץ. יחסים אלה מועילים ומשפרים את הניהול השוטף של הפרדס.
על הצלחתו המקצועית, קידום כלל ענף ההדרים והכנסת חדשנות ושיפורים מקבל צביקה ענבל את אות חקלאי מצטיין בענף ההדרים.
צביקה ענבל, מנהל תפעול הדרי מעון בנגב המערבי המצטיינים בענף הזית אסף פנקס משק מטעים, מושב כרמי יוסף עזב את קומברס ובנה בית בד בכרמי יוסף: אסף פנקס (43) מגדל יחד עם שני אחיו, עידו וערן, זיתי שמן בשטח של 75 דונם באזור כרמי יוסף ומעבד גם שטחים שכנים. השותפות בין האחים החלה בשנת 1997, בעקבות פטירתו המצערת של אביהם, שעד אז עיבד בעצמו את השטחים החקלאיים. אביהם ניסה בעבר לנטוע זיתים, ללא הצלחה, אך אסף ואחיו החליטו להתמקד ולהתמקצע בגידול זיתי שמן. עם השנים הם הסבו שטחי מטע אחרים לשטחי זיתים, וכיום המשק הינו משק זיתים.
בתחילת הדרך עסק אסף בחקלאות כמשרה חלקית, בנוסף על עבודתו בהיי-טק, אולם לפני מספר שנים עבר לעיסוק מלא בחקלאות. בשנת 2008, בשאיפה לייצר את השמן הכי טוב, הקימו אסף ואחיו בית בד מתקדם. "החקלאות תמיד הייתה בבית אבל לא באופן מלא. אבא שלי היה חוקר במכון וולקני. לפני 15 שנה ההורים נפטרו והייתה לנו חלקה שלא היה בה כלום. אני למדתי כלכלה ומחשבים, עבדתי בחברת קומברס כ-5 שנים, אך ראיתי שזו סוג של עבדות ועם כל גלי הפיטורין שהיו, עזבתי והחלטתי להשקיע בחקלאות. תרמתי את האחים שלי לבנות בית בד בכרמי יוסף. אני נהנה מכך שאני אדון לעצמי, אך מבחינה כלכלית זה לא פשוט. ערכים של סיפוק, אהבת הארץ החיבור לאדמה הוא כנראה גנטי אצלנו – זה השלים אותי. אני אשמח שילדי ימשיכו את דרכי, אבל הם עדיין קטנים (3 בנים 5.7. ושנה). בעונה הם באים לעזור לי. אנחנו מפיקים ומשווקים את השמן בעצמנו. לאורך השנים צברנו קהל לקוחות באזור המרכז כך שמסעדות ומעדניות דורשות את 'השמן של אסי' . חוץ מהשמן אנחנו מייצרים גם זיתים כבושים".
בית הבד מעבד כ-500- טונות זיתים ומקדם היבטים סביבתיים רבים, כגון מעבר לממשק דו פאזי. בית הבד הוקם בחשיבה סביבתית, נמנע כמעט לחלוטין מייצור מי עקר ועושה שימוש בכל הפסולת להסקה, לקומפוסט ולהזנת בעלי חיים. בית הבד מהווה מרכז לכל מגדלי הזיתים באזור ומקור לידע ולעדכונים מקצועיים בתחום ענף הזית.
על המקצוענות והחדשנות בייצור שמן זית, תוך חשיבה סביבתית, מקבל המשק של משפחת פנקס אות חקלאי מצטיין בענף זיתי השמן.
אסף פנקס, מושב כרמי יוסף ראסם אמארה, כפר כנא בגליל התחתון ראסם אמארה, תושב כפר כנא, צעיר בן 78, מגדל זיתי שמן בשטח של 150 דונם באזור כפר כנא וטורעאן. גידול זיתי שמן הוא בנפשו של ראסם מאז ומתמיד. הוא מעניק יחס אישי לכל עץ ועץ, והתוצאות לא איחרו לבוא. העצים אכן החזירו לו ביבולים ובאחוזי השמן, גם תודות לדשן האורגני, לגיזום ולמסיק ידני זהיר.
ראסם מהווה דוגמא לחקלאי האזור, מגדלי זיתי הבעל, באשר איך להפוך גידול זיתי שמן בעל, לכאורה אקסטנסיבי ולא רווחי, לגידול אינטנסיבי, שמגיע ל30%- שמן זית עם חמיצות נמוכה מאוד, שמקנה לו דרגת כתית מעולה.
החקלאי ראסם אמארה מצטיין גם בשיווק השמן שלו, ןכיום הוא משווק את השמן באמצעות מותג ייחודי מוכר משלו, שיש לו ערך בשוק השמן המקומי. יש להזכיר ולציין, שבנוסף לגידול זיתי שמן דאג ראסם לגדל בני דור המשך, שימשיכו את המורשת של אביהם (6 בנים) בגידול ובשיווק השמן האיכותי. "הזיתים שלנו הם זיתים סורים בעל – טבעיים מקבלים מים רק מהגשם. אנחנו מוכרים את השמן שלנו במשתלה בית חי. מי שקונה - חוזר ישר לקנות עוד בקבוק. "על עץ הזית יש לשמור כמו ילד, צריך כל שבוע להיכנס למטעים ולראות מה חסר לעץ. אנחנו כובשים את הזיתים בכבישה קרה (מדרגה של 37) ואז יוצא השמן הטבעי. בבדיקות של מועצת הזית – יצאנו הכי טובים והראשונים בארץ.
על המקצוענות וההישגים נבחר ראסם אמארה לקבל את אות חקלאי מצטיין בענף זיתי השמן.
ראסם אמארה, כפר כנא בגליל התחתון המצטיין בהדרכה שמעון אילוז, אגף ירקות בשה"מ, משרד החקלאות ופיתוח הכפר שמעון אילוז, מדריך לגידול ירקות ורפרנט לשטחים פתוחים במחוז הדרום, החל את עבודתו בשנת 1978 בשה"מ, משרד החקלאות. בתחילה עסק בעיקר בהדרכה בגידול אגוזי אדמה ותפוחי אדמה, ובשנים האחרונות שמעון עוסק בכל גידולי הירקות, גם בשטחים פתוחים וגם בבתי צמיחה. במקביל להדרכת החקלאים בשטח, שמעון מבצע ניסויי שדה רבים, במיוחד באבטיחים, במלונים, בגידולי עלים ובבצל.
ראוי במיוחד לציין את הישגיו של שמעון בפתרון ובמתן מענה לחקלאים בכל הקשור לבעיית הפוזריום בחסה, בהחדרת זני אבטיח מתאימים לעונה החמה ובהתאמת זני כרוב לבן ואדום לעונת הקיץ.
שמעון מדריך אהוד מאוד בקרב החקלאים, שרואים בו מדריך, יועץ וחבר, שיעשה הכול להצלחתם.
גם בקרב אנשי המקצוע, חבריו לעבודה, שמעון ידוע כאנציקלופדיה מהלכת, במיוחד בזכות היותו מאגר של ידע בתחום הזנים והדברת המחלות.
על מקצועיותו, הישגיו, נועם הליכותיו ואהבתו לחקלאות ולחקלאים מקבל שמעון אילוז אות מדריך מצטיין.
שמעון אילוז, אגף ירקות בשה"מ, משרד החקלאות המצטיין במחקר ד"ר דוד עזרא, חוקר מחלות עצי פרי והדרים, מכון וולקני שותף למניעת מחלת הנקודות השחורות ברימון. דוד (דדי) עזרא (45), יליד חיפה חוקר במחלקה למחלות צמחים וחקר עשבים שבמרכז וולקני, מתמחה במחלות עצי פרי והדרים. עזרא סיים תואר ראשון בביולוגיה ותואר שני בביוטכנולוגיה של צמחים בנושא "עקרות זכרית ציטופלסמטית בחיטה" באוניברסיטת תל-אביב. עבודת הדוקטוראט שלו עסקה בפיטופתולוגיה, במחלקה למחלות צמחים במרכז וולקני, ופוסט דוקטוראט קיבל מאוניברסיטת מונטנה בארה"ב, בנושא זיהוי, בידוד ושימוש בפטריות אנדופיטיות מעצים טרופיים, כמקור לחומרי טבע ובקרה ביולוגית. הצטרף לצוות מרכז וולקני בשנת 2004. ד"ר עזרא משמש גם בוועדה לעצי אם להדרים.
לפני מספר שנים הגדירו במעבדתו את הגורם למחלת הנקודות השחורות ברימון, וכתוצאה מכך עברו מספר חומרי הדברה תהליך רישוי, וכיום היא נמצאת בשליטה תחת פרוטוקול ריסוסים מוגדר. יחד עם ד"ר דורון הולנד ממרכז מחקר נוה יער בוחנים עמידות של קווים למחלה. מחלת הריקבון השחור ברימון נחקרת במעבדתו בשיתוף עם פרופ' דני שטיינברג. עוסקים גם במחלת הכתם השחור באפרסמון, פרויקט בו מצאו כי הדברה אינה יעילה נגד המחלה, אך שימוש בחומרי גידול התגלה כטיפול מונע יעיל לה.
לפני מספר שנים הגדירו במעבדתו את הגורם למחלת הריקבון הפנימי בפרי פיטאייה, מחלה חדשה שתוארה רק בארץ. במעבדתו עוסקים במחלקה גם בהדברה ביולוגית של פטריות גורמות מחלות, על-ידי שימוש בפטריות וחיידקים אנדופיטים.
בענף הנשירים והגפן לוקחים חלק במחקר הבודק את המעורבות של פטריות מהסוג בוטריאוספריה בהתמוטטות עצים וגפנים, במסגרת פרויקט רחב בראשותו של פרופ' דני שטיינברג.
"היום יש תמותה מאוד גבוהה של עצי אפרסק, נקטרינות ושזיפים ואנחנו חוקרים את הנושא ומנסים לברר מה גורם להם להתמוטטות. בענף ההדרים אני מנסה למצוא פתרון למחלות בלימון (מל- סקו, מחלת היובש). אני בודק זנים חדשים שמפותחים במכון וולקני לעמידות למחלה שנקראת אלטרנריה (פיטריה שתוקפת את העלים והפירות וגורמת לנקודות שחורות) בהדרים. כך למשל אנחנו לומדים גם את מחלת הריקבון השחור ברימון ובודקים איך מונעים את התפתחותה. הבעיה מהותית ביותר בקרב הרימונים לייצוא".
על מחקריו החשובים בענפי הפירות וההדרים, עם צוות המעבדה במרכז וולקני, מקבל ד"ר דוד עזרא את אות החוקר המצטיין.
ד"ר דוד עזרא, חוקר מחלות עצי פרי והדרים, מכון וולקני
