שלומית קידר, פורטל החקלאות הישראלי 28-4-2010
בית משפט השלום בנצרת, בראשות סגנית נשיא ביהמ"ש, השופטת לילי יונג גפר, גזר בתאריך 25/4/2010 עונשים כבדים על שלושה מורשעים בפרשת גניבה חקלאית חמורה של כ-200 עזים נדירות מ'חוות עין כמונים' בצפון.
על מחמד ג'עאביס בן 24 ממזרח ירושלים נגזרו מאסר בפועל למשך 48 חודשים, תקופות מאסר על תנאי של 18 חודשים, של 12 חדשים ושל 6 חדשים בהתאם לסוגי העבירות, קנס בסך 20,000 ₪ או 10 חודשי מאסר תמורתו ופצוי למתלוננים בסך 20,000 ₪.
על מוהנד ראזם בן 31 מירושלים נגזרו מאסר בפועל למשך 30 חודשים , מאסר על תנאי בהתאם לסוגי העבירות לתקופות של 18 חודשים ו-12 חדשים, קנס בסך 25,000 ₪ או 10 חודשי מאסר תמורתו. ופצוי למתלוננים בסך 10,000 ₪.
על הנאשם השלישי, מחמד אבו גאליה בן 32 שוהה בלתי חוקי מכפר עזריה, נגזרו מאסר בפועל למשך 54 חודשים , מאסר על תנאי בהתאם לסוגי העבירות לתקופות של 18 חודשים, 12 חודשים, ו- 6 חודשים, קנס בסך 25,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תמורתו ופצוי למתלוננים בסך 20,000 ₪.
הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת ראיות בגין אותה פרשיה, בעבירות של גניבת מקנה -עיזים, הסגת גבול כדי לעבור עבירה, היזק בזדון, קשירת קשר לביצוע פשע, הסתייעות ברכב לביצוע פשע, וכן אחד מהם הורשע בנוסף גם בעבירה של הדחה בחקירה ובהסעת תושב זר שלא כדין. נאשם אחר הורשע בנוסף בעבירה של הובלת בעלי חיים ברכב, ואילו השלישי הורשע בנוסף גם בארבעה מקרים של כניסה לישראל שלא כדין .
רקע
שלושת הנאשמים הורשעו בקשירת קשר ובגניבת בקר בחודש ינואר 2009 מחוות "עין כמונים", אשר בה מגדלים מאות עזים ייחודיות, מזן אלפיני המיובאות מחו"ל, ואשר ייחודן בתנובת החלב הגבוהה שהן מייצרות. שווייה של כל עז כ-1000 דולר והשווי הכולל של העיזים שנגנבו עומד, איפוא, על כ- 200,000 $, שהם כ- 750,000 ₪.
הנאשמים ביחד עם שותפים נוספים ביצעו סיור מקדים למקום שנועד לביצוע הגניבה – ככל הנראה בעקבות מידע שהגיע לידיהם, סרקו את השטח ולמדו את מבנהו ואת נקודות התורפה של הדיר, והדרך היעילה ביותר לביצוע הגניבה, כמו גם האמצעים שלהם נזקקו לשם כך. הם הצטיידו במכשור ובציוד וכן באמצעי שינוע והובלה מתאימים בקנה מידה משמעותי, ולא הסתפקו בכך, אלא אף נקטו באמצעים מתוחכמים לשם מניעת גילויים, ובכלל זה פעילות אינטנסיבית של שינוי זהותם של מכשירי הטלפון הניידים שברשותם, החלפת כרטיסי SIM במכשיריהם ושימוש במכשירים שונים בעלי זהויות משתנות.
הגניבה עצמה בוצעה בינואר 2009 בשעות הלילה, אז הגיעו שלושת הנאשמים יחד עם מספר שותפים לאזור. למשאית שהגיעו בה, חובר נגרר ועליו היו שני מיכלי הסעה. שני המיכלים נפרקו ע"י אחד המורשעים בשטח המיועד להעמסת טנקים של צה"ל, המצוי במרחק של כק"מ אחד מהדיר, ואילו האחרים פתחו את שער הדיר והוציאו ממנו כ- 200 עיזים. לאחר מכן הובילו אותן רגלית בצמוד לגדר המקיפה את הדירים ובהמשך בתוך מטע זיתים ושטח מרעה, תוך שהם חותכים מספר גדרות, עד אשר הגיעו לשטח ההעמסה. לאחר מכן הכניסו הנאשמים ושותפיהם את העזים (למעט 9 שברחו בשטח) אל מיכלי הרם-סע שהמתינו להם בשטח ההעמסה. המיכלים הועמסו על המשאית ועל הנגרר, והמשאית עשתה את דרכה לאזור ירושלים.
אפיזודה אחת מתוך מסכת ארוכה וכאובה של גניבות שהציבור משלם עליהן מחיר כבד
השופטת יונג גפר ציינה כי קשה להפריז בחומרת מעשיהם של הנאשמים שגנבו כ- 200 עיזים נדירות ויקרות ערך, כמות העולה משמעותית על מרבית המקרים שהובאו בפני בתי המשפט בשנים האחרונות.
כן ציינה השופטת כי ניתן לכאורה לומר שמדובר בעבירת רכוש בלבד, ואולם ראיית הדברים בדרך זו מחטיאה לחלוטין את משמעותם האמיתית של המעשים. מדובר באפיזודה אחת מתוך מסכת ארוכה וכאובה של גניבות חקלאיות, ובכלל זה - ואולי בפרט – גניבות הבקר והמקנה, ההופכות את חיי החקלאים לגיהינום, גורמות לנזקים כספיים אדירים הן לאותם חקלאים הנפגעים ישירות, הן לשאר החקלאים הנאלצים להשקיע סכומי עתק במיגון ואבטחה כמו גם בעלויות ביטוח גבוהות במיוחד, ובסופו של דבר לכלל הציבור, המשלם את המחיר במחירים גבוהים יותר של מוצרי הבשר והחלב שהוא צורך. כן הבהירה השופטת לילי יונג גפר, כי מדובר בגניבה בהיקף עצום אשר לא נראה עדיין במקומותינו, ובנזקים בשווי רב ביותר.
הדרך היחידה להילחם בתופעה זו, המבוצעת באישון לילה ובשטחים פתוחים (כפי שאירע גם במקרה דנן), ועל כן קשה לאיתור ולכידה, היא באמצעות ענישה מכאיבה, שתהווה משקל נגד לפיתוי שבעשיית רווחים קלים, תוך גילוי אטימות מוחלטת לסבל הנגרם לזולת בשל כך. בנסיבות אלו, יש להעדיף באופן ברור את האינטרס הציבורי של תגמול והרתעה, כמו גם הגנה על הציבור ועל פרטים מתוכו, על אלה האישיים של הנאשמים, ציינה השופטת
לא זו אף זו: מלבד העובדה כי מדובר בפעולה אחת ולא בהתארגנות מתמשכת, הרי שהנאשמים נהגו במקרה זה כארגון פשיעה לכל דבר. הם ואנשים נוספים התקשרו לשם ביצוע פעולה מורכבת ומתוכננת היטב – מבצע צבאי של ממש.
השופטת יונג גפר הבהירה כי הנאשמים גילו תעוזה ונחישות, שיש בה משום מתקפה של ממש על שלטון החוק ועל הציבור כולו, ובכך מלמדים הם על עצמם כי הם מהווים סכנה של ממש לשלום הציבור ורכושו, ובהתאם יש לנקוט כלפיהם באמצעים עונשיים מחמירים במיוחד.
השופטת ציינה כי על אף שחלק נכבד מהעיזים הוחזר למתלוננים, ובכך, כביכול, הוקטן הנזק שנגרם להם, יש לעובדה זו משקל מוגבל בלבד, שכן לא חרטתם ולא שיתוף פעולה מצידם של הנאשמים עם המשטרה הם שהביאו לתפיסת הרכוש על ידי המשטרה – נהפוך הוא. מבחינתם, היו הנאשמים מוכנים ומזומנים להשלים ביצוע העבירות עד תום ולפעול במלוא המרץ וללא ליאות כך שיוכלו אף ליהנות כספית מפרי מעשיהם האסורים והפסולים, וכן כי ניתן לקבוע במידה רבה של וודאות כי אלמלא הוחזר חלק ניכר מן העיזים הגנובות, היה עסקם של המתלוננים – המבוסס על אותו דיר – מתמוטט, ומפעל חיים שהושקעו בו עמל רב ומשאבים רבים, היה יורד לטמיון.
לגבי ההשוואה בין עונשי הנאשמים ציינה השופטת יונג גפר בין היתר, כי נאשם אחד מבין השלושה הינו בעל עבר נקי. בעניין הנאשם השני מדובר במעידה ראשונה משמעותית וחלקו בפרשה קטן משמעותית מזה של האחרים, והנאשם השלישי שהינו סוחר הבקר היחיד מבין השלושה ובעל האינטרס הגדול ביותר בקבלת העיזים הנדירות, הינו העבריין העיקרי בפרשה, הראש והעיקר בביצועה, שעה שהעיזים נתפסו בביתו, ושעה שדאג להסתיר את זהותו באמצעות פלאפון מיוחד אותו ייעד לשעת הגניבה.
(ת.פ. 1849-03-09)