מינהל מקרקעי ישראל ומשרד החקלאות עוסקים במשך שנים רבות בשאלת מדיניות איוש הנחלות הפנויות, אך גורמים מקצועיים אלה לא הצליחו להגיע להסכמות בעניין בעקבות מחלוקות שקיימות ביניהם מאז 2003, כך לפי דו"ח מבקר המדינה.
לנושא מדיניות איוש הנחלות הפנויות עדיין לא נראה פתרון באופק, בין היתר עקב המחלוקות בין המינהל ומשרד החקלאות. מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס קובע כי על המינהל ומשרד החקלאות להביא את הנושא לכדי הכרעה תוך זמן קצר ולהגיע להחלטה מוסכמת.
ככל שהדבר נוגע למועצת מינהל מקרקעי ישראל, כפי שנכתב בדו"ח המבקר, במשך שש שנים ועד היום לא נקבעה מדיניות חדשה בנושא איוש הנחלות הפנויות, מה שמלמד על טיפול שאינו תקין מבחינת סדרי המינהל.
המינהל מנהל כ-22 מיליון דונם, שמהווים כ-93% משטח מדינת ישראל, לפי המדיניות שקבעה מועצת מקרקעי ישראל ב-1965. הכללים שנקבעו באשר לקרקע חקלאית עיגנו את התפיסה שרווחה באותה התקופה, שתכליתה הייתה לעודד את המשק המשפחתי המבוסס על עבודה עצמית של בני משפחת האיכר ולהימנע מעבודה שכירה. לכן, כדי לאפשר ניצול מיטבי של הקרקע נקבעו כללים שנועדו להבטיח קיום משק משפחתי שגודלו קבוע ולשמור על קרקע הלאום. קרקע חקלאית נמסרת בדרך של חכירה בלבד ובמסגרת נחלות.
תקן הנחלות ותקן שטח הנחלה נקבעים על-ידי שר החקלאות בהמלצת הרשות לתכנון שבמשרד החקלאות ופיתוח הכפר. במהלך תקופת הביקורת שערך משרד מבקר המדינה התקן התקף היה למספר של 60 עד 80 נחלות במושב ו-100 עד 120 נחלות בקיבוץ. שטח הנחלה השכיח באזור המרכז הוא 30 דונם ואילו בפריפריה מדובר עד שטח של עד 80 דונם.
לפי הדו"ח, ביישובים חקלאיים רבים קיימות נחלות פנויות, הכלולות בתקן הנחלות ובהסכם המשבצת (השטח שמיועד למגורים ולעיבוד חקלאי של כל חברי האגודה), אבל טרם אוישו על ידי אף מתיישב. נכון לנתונים של הרשות לתכנון משנת 2002 קיימות ברחבי הארץ כ-4,000 נחלות פנויות, מהן כ-330 באזור המרכז. שיעורן של הנחלות הפנויות באזור המרכז הוא 8% מכלל הנחלות הפנויות ברחבי ישראל אולם שוויין מוערך בכסף רב.
מאז שנקבעה מדיניות השימוש בקרקע חקלאית חלו שינויים רבים בהתיישבות ובחקלאות. המגזר החקלאי הושפע מתהליכי ההפרטה והגלובליזציה מאז שנות ה-90, כך שנחלה בגודלה ההיסטורי כבר לא מייצרת הכנסה ראויה לחקלאי וחלה שחיקה ברווחים מחקלאות.
לעומת זאת, הסבת קרקע חקלאית לבנייה הניבה רווחים גדולים והעלייה ברמת החיים בישראל יצרה ביקוש גדול לבתים פרטיים צמודי קרקע בסביבה הכפרית סמוך למטרופולין, בעיקר במושבים במרכז הארץ. כך מבוקשות הנחלות לצורכי מגורים ולא לצורכי חקלאות.
מבקר המדינה בדק במשך חמישה חודשים בשנת 2009 את הטיפול בנושא איוש נחלות פנויות במינהל ובמשרד החקלאות. שני גופים אלה, כאמור, לא הסכימו ביניהם בנוגע לשאלות האם אפשר להקצות נחלות ללא תמורה והאם יש לעשות הבחנה בין המרכז לפריפריה.
הנהלת המינהל סברה עוד ב-2003 שאין זה ראוי שנחלות יוקצו ללא תמורה ואילו מגרשי הרחבה באותו היישוב יוקצו בתשלום. עמדת המינהל הייתה שהיות שאין כמעט דרישה לנחלה לצורכי חקלאות וכיוון ששווי הנחלה נגזר בעיקר מהשטח למגורים, הרי שאין להקצות את הנחלות בחינם. הנהלת המינהל החליטה באפריל 2003 להטיל על האגף החקלאי של המינהל לגבש הצעת החלטה למועצת מקרקעי ישראל בנושא נחלות פנויות ועד אז לא לאייש נחלות פנויות במרכז הארץ ובאזורי עדיפות ב'.
האגף החקלאי גיבש הצעת החלטה שלפיה איוש הנחלות הפנויות ייעשה במכרז והן ישווקו על ידי המינהל, אולם משרד החקלאות מתנגד בכל תוקף לאימוץ שיטת המכרז בנוגע לנחלות. החלטת המינהל להקפאת איוש הנחלות נכנסה לתוקף באפריל 2003 אבל ההחלטה נידונה כעבור שנתיים במועצה ולא אושרה.
לכן החליטה המועצה להעביר את הנושא לוועדת משנה, שבשל הפערים עם משרד החקלאות לא קיבלה הכרעה בנושא, כך שבתקופת הביקורת של משרד מבקר המדינה, ב-2009, שש שנים לאחר ההקפאה, טרם גובשו המלצות לגבי מדיניות איוש הנחלות הפנויות.
לדברי המבקר, המשך הקפאת איוש הנחלות הפנויות מאז 2003 משקף כשל חמור בתפקודם של הגופים השלטוניים שמופקדים על ניהול המדיניות הלאומית בתחום המקרקעין והחקלאות.
